אני יוצא מתוך הנחה שמה שהמקרא מספר לנו מעוגן במציאות, גם אם המסגרת הסיפורית קבלה גוון אישי.כל האפוסים הקדומים מבליטים את הגיבורים ומעשיהם ורק בעקיפין אנחנו לומדים מהם על תנאי החיים בימים ההם. לאבותינו לא היו אמצעי יצוג מאבן, כמו לשליטי האימפריות העתיקות. הם לא פיתחו את היצוג הויזואלי אבל הם היו אלופים בשימוש באמצעי יצוג בסיפור ובכתב. כל המקרא מבוסס על כך שגם ה"סופרים" העתיקים מלשון לספר וגם הקהל חונך מאות בשנים לשמע ולהפנים.
הקריאה במקרא כה מרשימה, שהיא לא מעוררת בקורא של היום התחושה - "לא היה ולא נברא", להפך כמו שחז"ל כבר ידעו: "התורה מדברת בלשון בני אדם" . הקורא המצוי היה רוצה לדעת יותר פרטים ממה שהתורה מספקת. התחושה היא שלכל פסוק היתה משמעות בעיני אנשי הדור ההוא לפני 3000 שנה.
יוסף - שליט מצרים?הסיפור של יוסף והתמנותו לממלא מקומו של פרעה עשוי להיות הד, בלבוש אגדה אישית לאירועיים טראומתיים עבור המצרים ובני ישראל גם יחד.
בסיום השולשלת הXII נחלש השלטון המרכזי של מצרים ושבטים זרים, ממוצא כנעני פלשו למצרים וקבעו ב-1720 BC את בירתם בעיר אווריס בדלתה המזרחית. לא ידוע הרבה על שלטון ההיקסוס במצרים ועוד פחות ידוע על גורלם, כאשר מצרים התאחדה וגירשה אותם מתוכה. שלטונם ערך עד המאה 16 לפני הספירה. (היקסוס היה הכינוי המצרי עבור "שליטים מארצות ניכר" (קנוהל- "מעין באנו" דף 32 ) שלטונם לא היה יציב והם גם השתמשו בפרעונים כבובות. מוצאם לא ברור, אולי כנעני או טרום כנעני. אולי הם שייכו לקטגוריה של שבטים שהמצרים קראו "חבירו או עפירו" כלומר שבטים נוודים. שבטים אלה היו אוייבי הציויליזציה המצרית כמו בכל מקום שבו שבטים נודדים נוטים לאיים על עמים חקלאים מיושבים.
אולי אפשר לכנות את יוסף ל"ממציא השיטה הפאודלית". כי הוא, על פי המסופר במקרא, הפך את איכרי מצרים לצמיתים על האדמותיהם שמקודם היו רכושם הם.
הפירוש שיוסף נתן לחלומו של פרעה, על 7 הפרות השמנות ו7 הפרות הרזות , שימש עילא לשינויים שיטתיים ומרחקי לכת בכל שיטת הכלכלה של מצרים הקדומה. אין איש שיכול לאמת את הסיפור שמסופר על מעשיו של יוסף ואין גם אפשרות לקבוע באיזה שנים שליטי מצרים נעשו בעלי כל קרקעות המדינה, להוציא את אדמות הכוהנים המצרים. עלינו לתת "קרדיט" לסופרים הקדומים שהם עדיין ידעו מה קרה אז, גם למה הם הכתירו את יוסף כאחראי לכל התהליך, שניתן לשער שארך יותר מ"שבע השנים הטובות והרעות".
ואלה הצעדים השלטוניים שננקטו במצרים ביוזמת יוסף על פי התורה:
1.) העברת השלטון לראש הזרוע הביצועית
" ועתה יראה פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית מ"א ל"ג) יוסף מתמנה למשנה המלך עם כל הסמכויות של פרעה.
"ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתיך על כל ארץ מצרים " (מ"א מ"א)
" ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" (מ"א מ"ב)
סמלי השלטון במצרים היו המטה הכפול בידיו וכיסוי הראש עם סמלי מצרים העליונה והתחתית. העברת הטבעת מסמל על כן את העברת השלטון המבצעת לידי יוסף. יוסף מקבל מינוי של ביצוע תכנית החרמת הדגן ואיכסונו בממגורות מלכותיות.
ולא רק לשם איזון בין שנות בצורת ושנות שפע. במצרים המושקית ע"י היאור אין שנות בצורת.
2.) הקמת מנגנון אכיפה
"יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחימש את ארץ מצרים שבע שני השבע" (מ"א ל"ד)
הצעד הראשון של יוסף היה למנות פקחים חמושים , אשר יפקחו מטעמו, או מטעם השליט החדש, כי פרעה הפך ל"שליט-בובה".
ככל שניתן להבין מתוך תיאור המתרחש, פקחים אלה ביצעו בפועל את מדיניות השליט או השליטים החדשים. במקצתם, במקרה זה
5 אנשים נבחרים מתוך משפחות אחיו של יוסף שבאו לפני פרעה והתמנו לתפקידים בחצרו. (מ"ז ב') השערתי היא שהם היוו בהמשך את ראש המנגנון החדש שהשתלט על כלכלת מצרים, אולי באמצעות החימוש שניתן להם.
3.) איוש המנגנן באנשים נאמנים ליוסף
"ויבוא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי צאנם ובקרם וכל עדר להם באו מארץ כנען והנה בארץ גושן." (מ"ז א')
נאמר : "...אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו וגם אבותינו בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועי צאן". (מ"ו ל"ד)
נאמר : "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים ויציגם לפני פרעה"(מ"ז ב')
משני הפסוקים יחד ניתן להבין שרועי צאן או מקנה היו שנואים על המצרים והם לא סבלו אותם בקרבם, אלא באזור גושן שגבל בכנען ורק שם הורשו הפולשים החדשים להתישב. אבל מסתבר שבני ישראל קבלו בכל זאת את משרות הפקחים.
4.) השלמת השלב הראשון של התכנית, עדיין האוכלוסיה משתתפת בתהליך
"ויקבצו את כל האוכל השנים הטובות האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו" (מ"א' ל"ה)
"והיה האוכל לפקדון בארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב." (שם ל"ו') האוכל ש/ימש להזנת האוכלוסיה בשבע השנים הרעות.
5.) יוסף מקבל לאישה מצרית רמת מעלה
"ויקרא פרעה את שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את בת אסנת בת פוטי פרע כוהן און לאישה ויצא יוסף על ארץ מצרים" (מ"ה)
שלוש קביעות בפסוק אחד: יוסף מקבל שם מצרי "צפנת פענח" - כנראה השם היה כצנינים בעיני המספר הקדום והוא משבש אותו . בספרות הנוצרית הקדומה יש ליוסף שם YUYA.
הוא מקבל לאישה בת איש רם מעלה ,אבל לא אישה מבית פרעה עצמו.
6.) חלוקת מצרים לאזורי כפר ועיר
"... ויתן אוכל בערים אוכל שדה העיר אשר בסביבותיה נתן בתוכה." (מ"ח)
לפנינו דיווח על צעדים אדמיניסטרטיביים שקבעו מחדש את גבולות הפנים של מצרים וגם התמנו פקחים חמושים לכפות אותם. בערים הורשו "למשוך מזון רק מתוך הכפרים שהקיפו אותם. כל יתר הכפרים היו חייבים להעביר את דגנם לממגורות ממלכתיות. זה היה הצעד הראשון. כי מיד כתוב : : ליוסף יולדו שני בנים בטרם בוא שנת הרעב....".( שם מ"ח נ')
בפרק זה יש גם הערה מענינת על הכשרים החשבוניים של המצרים הקדומים. כמות הדגן שיוסף השיג בדרך זו היה מספר אין סופי - או בלשון המקרא: "ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספור כי אין מספר".(מ"ח מ"ט')
7.) אלוהים, בעל ושלחין
בשני הפסוקים הבאים אנחנו למדים על פי נבואת יוסף, שהיה רעב במצרים והוא התפשט גם אל ארץ כנען. יש להתפלא על סדר הדברים. למצרים היתה מערכת השקיה ענפה, שהעבירה את מי היאור אל השדות, כנען היתה ארץ עם חקלאות בעל, ללא השקיה. הדין נותן שהבצורת היתה צריכה להקדים את כנען למצרים.
"חקלאות בעל" הוא מושג שמי עתיק . האל בעל היה בכל הארצות המקיפות את ים התיכון האל ששלט בגשם, ברעמים ובברקים. התפילה אליו כאל עליון כנעני באה להבטיח את כמות המשקעים השנתית שהבטיחה יבול ואיפשרה חיים. סמליו של בעל או צאוס כפי שהוא נקרא ביוון, היו חצי הברק ותקיעת שופרות שחיקו את הרעמים. גם היום התוקע בשופר נקרא עדיין "בעל תוקע".
הכנענים בתקופה זו של ההיסטוריה לא רק היו בעלי עדרים והם פיתחו חקלאות באזורים השחונים סביב העמקים הפוריים. הם היו חסרי כל אמצעי להבטיח משקעים וצמיחת עשבי מרעה זולת הפניה ל"בעל" . גם חוקי המסוי של השמיים העתיקים, במידה שנוצרו דפוסים של שליט-מגן וה"עם" שלו, נקבעו מוקדם מאד בהיסטוריה והם קבעו שיש להפריש מעשר מכל יבולי הבעל ,לעומת אחוז נמוך יותר שבעלי קרקעות שפיתחו מתקני השקייה היו צריכים לשלם. (ראה רוברטזון סמית " הדת של השמיים" )
8.) בני יעקב/ישראל מקבלים קרקעות המדינה
בפרק מ"ז י"א אנחנו למדים על יישובם של בני יעקב בארץ גושן "ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר ציווה פרעה." פסוק י"ב אומר : ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף". ומיד ממשיך בפסוק הבא :"ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד.....". כלומר יעקב ובני ביתו קבלו את כלכלתם ממחסני פרעה. הרי שליט מצרים הנוכחי, יוסף, נהיה עכשיו בעל הבית האמיתי במצרים והנפיק קודם כל את תכולת הממגורות לשבטו. זה מנהג עתיק וכל עמים הקדומים השלימו עם העובדה שלבני הבית והמקורבים לשליט יש זכויות יתר.
9.)העברת כל הרכוש של המצרים לידי "פרעה"
הצעד הבא של יוסף היה למכור לנזקקים בר תמורת תשלום בכסף. פסוק ט"ו : "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר שהם שוברים ויבא יוסף את הכסף בית פרעה." אני מניח שגם כנענים היו צריכים לשלם מחיר מופקע עבור הדגן ש"קנו" במצרים.
10.) החרמת כל המקנה לטובת "פרעה"
אבל הכסף נגמר גם במצרים וגם בכנען. ובאו אל יוסף לאמור: "...הבה לנו לחם למה נמות נגדך כי אפס הכסף " (מ"ז ט"ו) ותשובתו של יוסף בא מיידית, כמו בתכנית ערוכה מראש שלבים שלבים: "...הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס הכסף" (מ"ז ט"ז) הנוסח יכול ללמד אותנו שמחיר הדגן היה מופקע , באותה המידה כמו התשלומים הנדרשו קודם בכסף.
11.) החרמת אדמות מצרים לטובת "פרעה"
בשנה הבאה, בשלב הבא, בא פסוק מאלף: (מ"ז י"ח') " ...לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתנו ואדמתנו". גם לשון מתרפסת וגם הצעה, "שלא ניתן לסרב לה!" והמקרא ממשיך לספר: "...קח אותנו ואת אדמתנו ונחיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה". יוסף מקבל את ההצעה ו"יקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו המצרים איש שדהו כי חזקה עליהם הרעב ותהיה הארץ לפרעה" (מ"ז כ') אכן המצרים "מכרו" לפרעה את אדמותהם כי יוסף "הסכים לקנות" אותן. רק תנאי אחד השכילו הפלחים לכפות על פרעה. הבטחת זרעים לשנת הזרע הבא: (מ"ז י"ט) ".. תן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם" יוסף נענה לדרישה זו: (מ"ז כ"ז) " ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא-לכם זרע וזרעתם את האדמה."
12.)ריכוז כל האוכלוסיה בערים
" ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים עד קצהו"( מז" כ"א') איננו יודעים אם צעד זה ננקט אך ורק בגלל הבצורת או בגלל סיבות של שליטה על המונים שתלויים בשלטון למזונם. המצרים הפכו סופית לעבדים. מקודם הכפרים היו צריכים לכלכל את העיר ועכשיו הם הפכו לשכירי יום או עבדים בארצם הם. זהו תהליך מוכר לנו מן ההווה. במידה ואדמת הכפרים לא יכולה לפרנס את כל אוכלוסיה, זו זורמת אל הערים.
13.)מיסוי
יוסף ניצל את המצב שנוצר וכפה על מצרים משטר מסים שהוא כפול מהמקובל בעת העתיקה. המעשר שאנחנו לפי דין תורה חייבים להפריש מכל יבול היתה מכסת המיסוי המקובלת בכל המזרח התיכון העתיק. (רוברטזון) 20 אחוז הוא שיעור כפול ומנציח את הפלח כעבד לכל החיים.: "והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ואכלתם ולאשר בביתיכם ולאכל לטף". (מ"ז כ"ד') אני מניח שההנמקה המשפטית למיסוי הגבוה שלפרעה מגיע מעשר כבעל השלטון והאחראי על המקדשים וגם עוד מעשר על היותו עכשיו בעל האדמות הישיר.( הידת היא מידה מצרית.)
14.) פטור ממיסים ומהחרמות למעמד הכוהנים
" רק אדמת הכוהנים לא קנה כי חוק לכוהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם." (מ"ז כ"ב) "חוקם" המקרה זה יש להבין כמכסה הבר שהוקצתה להם.
" רק אדמת הכוהנים לבדם לא היתה לפרעה". (מ"ז כ"ו')
במזרח העתיק תפקידי המלך העליון והכוהן הראשי היו קשורים זה לזה. לכן זה מתקבל על הדעת מאד שכך נהגו. ועד היום הזה יש ארצות , שבהן הכנסיה היתה חלק מן השלטון וקבלה זכויות יתר מרחיקות לכת בחוקי רכוש ומיסוי. אבל מענינת מאד הערתו של רש"' שגם אחרי תקופת יוסף, שבט לוי, שבטו של משה ואהרון, היה פטור מעבודת פרך במצרים.
15.) מות יעקב
" ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו ויחנטו הרופאים את ישראל." וימלאו לו ארבעים יום כי כו ימלאו ימי החנוטים ויבכו אותו מצרים שבעים יום." (בראשית נ ב- י"א) מנהגי קבורה ואבלות הם מן המנהגים היותר מוקפדים בכל מערכת דתית. מפליא הדבר שיעקב-ישראל מת וגופתו טופלה כמנהג המצרים, אבל של שבעים יום כולל ארבעים יום החניטה עצמה. רק מאוחר יותר ביקש יוסף רשות להביא את אביו לקבורה שניה במערת המכפלה בחברון, במערת הקבורה שרכש אברהם מאת עפרוני החיתי. פרעה לא רק התיר את העברת גופת יעקב לכנען, נוסף על כל בני ביתו של יוסף ובני ביתי אחיו ,גם משלחת רשמית של השלטון הצטרף למסע ההלוויה המלכותי. הנשים והילדים נשארו בארץ גושן. בגורן האטד בעבר הירדן ישבו שבעה. במצרים הוכרז אבל לאומי. בתום השבעה הוסע הארון לחברון ונטמן שם.
גם יוסף נפטר במצרים ונחנט שם והושם שם בארון. עצמותיו הגיעו מאוחר יותר אל ארץ כנען לא מסופר לנו איך הגיעו ארצה. חז"ל קבעו שבני ישראל לקחו איתם את ארון יוסף במסעם דרך המדבר לכנען.
יעקב לוי
תל-אביב
דצמבר 2010
הקריאה במקרא כה מרשימה, שהיא לא מעוררת בקורא של היום התחושה - "לא היה ולא נברא", להפך כמו שחז"ל כבר ידעו: "התורה מדברת בלשון בני אדם" . הקורא המצוי היה רוצה לדעת יותר פרטים ממה שהתורה מספקת. התחושה היא שלכל פסוק היתה משמעות בעיני אנשי הדור ההוא לפני 3000 שנה.
יוסף - שליט מצרים?הסיפור של יוסף והתמנותו לממלא מקומו של פרעה עשוי להיות הד, בלבוש אגדה אישית לאירועיים טראומתיים עבור המצרים ובני ישראל גם יחד.
בסיום השולשלת הXII נחלש השלטון המרכזי של מצרים ושבטים זרים, ממוצא כנעני פלשו למצרים וקבעו ב-1720 BC את בירתם בעיר אווריס בדלתה המזרחית. לא ידוע הרבה על שלטון ההיקסוס במצרים ועוד פחות ידוע על גורלם, כאשר מצרים התאחדה וגירשה אותם מתוכה. שלטונם ערך עד המאה 16 לפני הספירה. (היקסוס היה הכינוי המצרי עבור "שליטים מארצות ניכר" (קנוהל- "מעין באנו" דף 32 ) שלטונם לא היה יציב והם גם השתמשו בפרעונים כבובות. מוצאם לא ברור, אולי כנעני או טרום כנעני. אולי הם שייכו לקטגוריה של שבטים שהמצרים קראו "חבירו או עפירו" כלומר שבטים נוודים. שבטים אלה היו אוייבי הציויליזציה המצרית כמו בכל מקום שבו שבטים נודדים נוטים לאיים על עמים חקלאים מיושבים.
אולי אפשר לכנות את יוסף ל"ממציא השיטה הפאודלית". כי הוא, על פי המסופר במקרא, הפך את איכרי מצרים לצמיתים על האדמותיהם שמקודם היו רכושם הם.
הפירוש שיוסף נתן לחלומו של פרעה, על 7 הפרות השמנות ו7 הפרות הרזות , שימש עילא לשינויים שיטתיים ומרחקי לכת בכל שיטת הכלכלה של מצרים הקדומה. אין איש שיכול לאמת את הסיפור שמסופר על מעשיו של יוסף ואין גם אפשרות לקבוע באיזה שנים שליטי מצרים נעשו בעלי כל קרקעות המדינה, להוציא את אדמות הכוהנים המצרים. עלינו לתת "קרדיט" לסופרים הקדומים שהם עדיין ידעו מה קרה אז, גם למה הם הכתירו את יוסף כאחראי לכל התהליך, שניתן לשער שארך יותר מ"שבע השנים הטובות והרעות".
ואלה הצעדים השלטוניים שננקטו במצרים ביוזמת יוסף על פי התורה:
1.) העברת השלטון לראש הזרוע הביצועית
" ועתה יראה פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית מ"א ל"ג) יוסף מתמנה למשנה המלך עם כל הסמכויות של פרעה.
"ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתיך על כל ארץ מצרים " (מ"א מ"א)
" ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" (מ"א מ"ב)
סמלי השלטון במצרים היו המטה הכפול בידיו וכיסוי הראש עם סמלי מצרים העליונה והתחתית. העברת הטבעת מסמל על כן את העברת השלטון המבצעת לידי יוסף. יוסף מקבל מינוי של ביצוע תכנית החרמת הדגן ואיכסונו בממגורות מלכותיות.
ולא רק לשם איזון בין שנות בצורת ושנות שפע. במצרים המושקית ע"י היאור אין שנות בצורת.
2.) הקמת מנגנון אכיפה
"יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחימש את ארץ מצרים שבע שני השבע" (מ"א ל"ד)
הצעד הראשון של יוסף היה למנות פקחים חמושים , אשר יפקחו מטעמו, או מטעם השליט החדש, כי פרעה הפך ל"שליט-בובה".
ככל שניתן להבין מתוך תיאור המתרחש, פקחים אלה ביצעו בפועל את מדיניות השליט או השליטים החדשים. במקצתם, במקרה זה
5 אנשים נבחרים מתוך משפחות אחיו של יוסף שבאו לפני פרעה והתמנו לתפקידים בחצרו. (מ"ז ב') השערתי היא שהם היוו בהמשך את ראש המנגנון החדש שהשתלט על כלכלת מצרים, אולי באמצעות החימוש שניתן להם.
3.) איוש המנגנן באנשים נאמנים ליוסף
"ויבוא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי צאנם ובקרם וכל עדר להם באו מארץ כנען והנה בארץ גושן." (מ"ז א')
נאמר : "...אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו וגם אבותינו בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועי צאן". (מ"ו ל"ד)
נאמר : "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים ויציגם לפני פרעה"(מ"ז ב')
משני הפסוקים יחד ניתן להבין שרועי צאן או מקנה היו שנואים על המצרים והם לא סבלו אותם בקרבם, אלא באזור גושן שגבל בכנען ורק שם הורשו הפולשים החדשים להתישב. אבל מסתבר שבני ישראל קבלו בכל זאת את משרות הפקחים.
4.) השלמת השלב הראשון של התכנית, עדיין האוכלוסיה משתתפת בתהליך
"ויקבצו את כל האוכל השנים הטובות האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו" (מ"א' ל"ה)
"והיה האוכל לפקדון בארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב." (שם ל"ו') האוכל ש/ימש להזנת האוכלוסיה בשבע השנים הרעות.
5.) יוסף מקבל לאישה מצרית רמת מעלה
"ויקרא פרעה את שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את בת אסנת בת פוטי פרע כוהן און לאישה ויצא יוסף על ארץ מצרים" (מ"ה)
שלוש קביעות בפסוק אחד: יוסף מקבל שם מצרי "צפנת פענח" - כנראה השם היה כצנינים בעיני המספר הקדום והוא משבש אותו . בספרות הנוצרית הקדומה יש ליוסף שם YUYA.
הוא מקבל לאישה בת איש רם מעלה ,אבל לא אישה מבית פרעה עצמו.
6.) חלוקת מצרים לאזורי כפר ועיר
"... ויתן אוכל בערים אוכל שדה העיר אשר בסביבותיה נתן בתוכה." (מ"ח)
לפנינו דיווח על צעדים אדמיניסטרטיביים שקבעו מחדש את גבולות הפנים של מצרים וגם התמנו פקחים חמושים לכפות אותם. בערים הורשו "למשוך מזון רק מתוך הכפרים שהקיפו אותם. כל יתר הכפרים היו חייבים להעביר את דגנם לממגורות ממלכתיות. זה היה הצעד הראשון. כי מיד כתוב : : ליוסף יולדו שני בנים בטרם בוא שנת הרעב....".( שם מ"ח נ')
בפרק זה יש גם הערה מענינת על הכשרים החשבוניים של המצרים הקדומים. כמות הדגן שיוסף השיג בדרך זו היה מספר אין סופי - או בלשון המקרא: "ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספור כי אין מספר".(מ"ח מ"ט')
7.) אלוהים, בעל ושלחין
בשני הפסוקים הבאים אנחנו למדים על פי נבואת יוסף, שהיה רעב במצרים והוא התפשט גם אל ארץ כנען. יש להתפלא על סדר הדברים. למצרים היתה מערכת השקיה ענפה, שהעבירה את מי היאור אל השדות, כנען היתה ארץ עם חקלאות בעל, ללא השקיה. הדין נותן שהבצורת היתה צריכה להקדים את כנען למצרים.
"חקלאות בעל" הוא מושג שמי עתיק . האל בעל היה בכל הארצות המקיפות את ים התיכון האל ששלט בגשם, ברעמים ובברקים. התפילה אליו כאל עליון כנעני באה להבטיח את כמות המשקעים השנתית שהבטיחה יבול ואיפשרה חיים. סמליו של בעל או צאוס כפי שהוא נקרא ביוון, היו חצי הברק ותקיעת שופרות שחיקו את הרעמים. גם היום התוקע בשופר נקרא עדיין "בעל תוקע".
הכנענים בתקופה זו של ההיסטוריה לא רק היו בעלי עדרים והם פיתחו חקלאות באזורים השחונים סביב העמקים הפוריים. הם היו חסרי כל אמצעי להבטיח משקעים וצמיחת עשבי מרעה זולת הפניה ל"בעל" . גם חוקי המסוי של השמיים העתיקים, במידה שנוצרו דפוסים של שליט-מגן וה"עם" שלו, נקבעו מוקדם מאד בהיסטוריה והם קבעו שיש להפריש מעשר מכל יבולי הבעל ,לעומת אחוז נמוך יותר שבעלי קרקעות שפיתחו מתקני השקייה היו צריכים לשלם. (ראה רוברטזון סמית " הדת של השמיים" )
8.) בני יעקב/ישראל מקבלים קרקעות המדינה
בפרק מ"ז י"א אנחנו למדים על יישובם של בני יעקב בארץ גושן "ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר ציווה פרעה." פסוק י"ב אומר : ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף". ומיד ממשיך בפסוק הבא :"ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד.....". כלומר יעקב ובני ביתו קבלו את כלכלתם ממחסני פרעה. הרי שליט מצרים הנוכחי, יוסף, נהיה עכשיו בעל הבית האמיתי במצרים והנפיק קודם כל את תכולת הממגורות לשבטו. זה מנהג עתיק וכל עמים הקדומים השלימו עם העובדה שלבני הבית והמקורבים לשליט יש זכויות יתר.
9.)העברת כל הרכוש של המצרים לידי "פרעה"
הצעד הבא של יוסף היה למכור לנזקקים בר תמורת תשלום בכסף. פסוק ט"ו : "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר שהם שוברים ויבא יוסף את הכסף בית פרעה." אני מניח שגם כנענים היו צריכים לשלם מחיר מופקע עבור הדגן ש"קנו" במצרים.
10.) החרמת כל המקנה לטובת "פרעה"
אבל הכסף נגמר גם במצרים וגם בכנען. ובאו אל יוסף לאמור: "...הבה לנו לחם למה נמות נגדך כי אפס הכסף " (מ"ז ט"ו) ותשובתו של יוסף בא מיידית, כמו בתכנית ערוכה מראש שלבים שלבים: "...הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס הכסף" (מ"ז ט"ז) הנוסח יכול ללמד אותנו שמחיר הדגן היה מופקע , באותה המידה כמו התשלומים הנדרשו קודם בכסף.
11.) החרמת אדמות מצרים לטובת "פרעה"
בשנה הבאה, בשלב הבא, בא פסוק מאלף: (מ"ז י"ח') " ...לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתנו ואדמתנו". גם לשון מתרפסת וגם הצעה, "שלא ניתן לסרב לה!" והמקרא ממשיך לספר: "...קח אותנו ואת אדמתנו ונחיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה". יוסף מקבל את ההצעה ו"יקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו המצרים איש שדהו כי חזקה עליהם הרעב ותהיה הארץ לפרעה" (מ"ז כ') אכן המצרים "מכרו" לפרעה את אדמותהם כי יוסף "הסכים לקנות" אותן. רק תנאי אחד השכילו הפלחים לכפות על פרעה. הבטחת זרעים לשנת הזרע הבא: (מ"ז י"ט) ".. תן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם" יוסף נענה לדרישה זו: (מ"ז כ"ז) " ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא-לכם זרע וזרעתם את האדמה."
12.)ריכוז כל האוכלוסיה בערים
" ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים עד קצהו"( מז" כ"א') איננו יודעים אם צעד זה ננקט אך ורק בגלל הבצורת או בגלל סיבות של שליטה על המונים שתלויים בשלטון למזונם. המצרים הפכו סופית לעבדים. מקודם הכפרים היו צריכים לכלכל את העיר ועכשיו הם הפכו לשכירי יום או עבדים בארצם הם. זהו תהליך מוכר לנו מן ההווה. במידה ואדמת הכפרים לא יכולה לפרנס את כל אוכלוסיה, זו זורמת אל הערים.
13.)מיסוי
יוסף ניצל את המצב שנוצר וכפה על מצרים משטר מסים שהוא כפול מהמקובל בעת העתיקה. המעשר שאנחנו לפי דין תורה חייבים להפריש מכל יבול היתה מכסת המיסוי המקובלת בכל המזרח התיכון העתיק. (רוברטזון) 20 אחוז הוא שיעור כפול ומנציח את הפלח כעבד לכל החיים.: "והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ואכלתם ולאשר בביתיכם ולאכל לטף". (מ"ז כ"ד') אני מניח שההנמקה המשפטית למיסוי הגבוה שלפרעה מגיע מעשר כבעל השלטון והאחראי על המקדשים וגם עוד מעשר על היותו עכשיו בעל האדמות הישיר.( הידת היא מידה מצרית.)
14.) פטור ממיסים ומהחרמות למעמד הכוהנים
" רק אדמת הכוהנים לא קנה כי חוק לכוהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם." (מ"ז כ"ב) "חוקם" המקרה זה יש להבין כמכסה הבר שהוקצתה להם.
" רק אדמת הכוהנים לבדם לא היתה לפרעה". (מ"ז כ"ו')
במזרח העתיק תפקידי המלך העליון והכוהן הראשי היו קשורים זה לזה. לכן זה מתקבל על הדעת מאד שכך נהגו. ועד היום הזה יש ארצות , שבהן הכנסיה היתה חלק מן השלטון וקבלה זכויות יתר מרחיקות לכת בחוקי רכוש ומיסוי. אבל מענינת מאד הערתו של רש"' שגם אחרי תקופת יוסף, שבט לוי, שבטו של משה ואהרון, היה פטור מעבודת פרך במצרים.
15.) מות יעקב
" ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו ויחנטו הרופאים את ישראל." וימלאו לו ארבעים יום כי כו ימלאו ימי החנוטים ויבכו אותו מצרים שבעים יום." (בראשית נ ב- י"א) מנהגי קבורה ואבלות הם מן המנהגים היותר מוקפדים בכל מערכת דתית. מפליא הדבר שיעקב-ישראל מת וגופתו טופלה כמנהג המצרים, אבל של שבעים יום כולל ארבעים יום החניטה עצמה. רק מאוחר יותר ביקש יוסף רשות להביא את אביו לקבורה שניה במערת המכפלה בחברון, במערת הקבורה שרכש אברהם מאת עפרוני החיתי. פרעה לא רק התיר את העברת גופת יעקב לכנען, נוסף על כל בני ביתו של יוסף ובני ביתי אחיו ,גם משלחת רשמית של השלטון הצטרף למסע ההלוויה המלכותי. הנשים והילדים נשארו בארץ גושן. בגורן האטד בעבר הירדן ישבו שבעה. במצרים הוכרז אבל לאומי. בתום השבעה הוסע הארון לחברון ונטמן שם.
גם יוסף נפטר במצרים ונחנט שם והושם שם בארון. עצמותיו הגיעו מאוחר יותר אל ארץ כנען לא מסופר לנו איך הגיעו ארצה. חז"ל קבעו שבני ישראל לקחו איתם את ארון יוסף במסעם דרך המדבר לכנען.
יעקב לוי
תל-אביב
דצמבר 2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה