פרה-יהדות ויהדות
תגובה ל: הממית שהוא גם המחיה?
-פרשת השבוע מאת יעקב מאיר \תרבות וספרות 1 ביולי 2011 .
מאמרו של הרב יעקב מאיר אומר דרשני. אינני כלל בטוח שהפילוסופיה התיאולוגית הנפרשת במאמר זה בדוקה ומתאימה לרוח היהדות ,זאת למרות ההיאחזות במשנה ,בחז"ל וברבנים ידועי שם מימים עברו.
גם לדיון תיאולוגי-דתי חייבים להיות כללים לוגיים, גם אם החומרים נשאבים מן התנ"ך עצמו; מתיאור חוויותיהם ואמונותיהם של בני דור המדבר.הם הרי חיוו את האירועים על בשרם. "חיוו את הדברים על בשרם"? מי יודע. העדות הכתובה בתורה היא זיקוק האמונות הקשורות לאירועים המסופרים בתנ"ך כפי שהם סופרו ונמסרו מדור לדור מאות שנים בעל פה, עד שנזקקו, מויינו והונצחו בכתב ע"י סופרי התנ"ך בדורות מאוחרים יותר.
על מנת להקל על הדיון אתחיל מסיכום המאמר ע"י הרב וכך הוא כותב: "משה יודע שגם השרפים, כמו פרעה וכמו הצד האפל של הבריאה, הם חלק מן הקב"ה. הוא יודע כמו שהאדם אינו טוב גמור, כך גם הקב"ה.מושגי הטוב והרע צרים להכיל את אינסופיותו."
אינסוף לעומת טוב ורע הם קטגוריות חשיבתיות שאין ביניהם חפיפה או אפילו קשר. יכול להיות משהו אין-סופי או סופי. יכול להיות משהו טוב או רע,כל מושג והקשריו. אם אלוהים הוא גם זה וגם זה הוא זהה לעולם הממשי וגם לעולם הרוחני. ומכאן אפשריים מיני היסקים חסרי שחר. אם אלוהים כמו האדם טוב ורע, הרי היכולת והחובה של אדם להכריע בין טוב ורע ולהיות אחראי למעשיו מוטלת בספק. אחראיות למעשיו וחופש הבחירה שלו בטלים. אם קביעה כזאת איננו יכולים לחיות.
אנחנו רואים באלוהים כוח-על שאליו אנחנו פונים בכל מצב על מנת שהוא יפסוק לטובתנו. אם איננו עושה זאת אלוהים הוא רע? אם אלוהים הוא רע ,אנחנו יכולים לפנות אליו בכלל?
על מנת שמושג האלוהים יכול להיות תקף הוא מוכרח לייצג את הטוב. ממלכת הרוע היא ממלכת העולם התחתון כפי שבא לביטוי בפרק הבריאה בספר בראשית. נכון, אין היהדות מפרידה בין עולם הטוב והרע כמו הדתות הפרסיות הקדומות, ששם הן שתי ממלכות שנאבקות ביניהן. רק עם ישנה הפרדה כזו יש טעם לאיזה ציווי מוסרי לנהוג בטוב. ולנהוג בטוב הוא הצווי המוסרי העליון, שבלעדו החיים של בני אדם היו בלתי נסבלים ואולי בלתי אפשריים. כל אמונה דתית היתה הופכת ללא תכלית ותוחלת.
הנחש בתנ"ך, הדמות הראשית במאמרו של הרב, הוא ללא ספק ייצוג העולם הרע, הנציג הנראה לעין של העולם התחתון הדמוני הרע ומזיק. משה משתמש בו לצרכיו ברוח ספר בראשית שבו הנחש מכשיל את חווה וזו את אדם. אלגוריה על העובדה הידועה לכל אדם, כמה קל להכשיל אפילו את כוונות מעשי הבריאה. שלא לדבר על כוונות האדם עצמו.
המטה שמקבל משה מאת הקב"ה אחרי מעמד הסנה הוא שריד של העולם המאגי שבו חייו בני ישראל ככל יתר בני אדם בשלב הקדום לתפתחותם הרוחנית. המטה הוא סמל צנוע של מנהיג. הוא גם נמצא בידי אהרון ובידי ראשי השבטים. המטה הופך למטה שבט יהודה ויתר השבטים במסעי המדבר. לפי הסיפור התנ"כי, המטה של אהרון, שהוא מטה שבט לוי עדיף על יתר המטות, כאשר משה מעמיד אותם למבחן בפרשת קורח (במדבר י"ז 16-24). רק שבטו של משה הופך לנחש ולכן משה הוא גם מנהיג שבט "הנחשים" שניתן לשסות אותם כנגד בני ישראל חסרי אמונה בכוחו של הקב"ה. אלה דימויים שלקוחים מהעולם הפרה-תנ"כי, בעלי גוון מאגי ברור.
מכאן לטעון שאלוהים מייצג גם את הטוב וגם את הרע הדרך ארוכה. אם ננהג כדברי הרב במאמר זה וננסה להשליך מסיפור המקרא עתיקים אלה ישר אל ההווה של ימינו, על ימי השואה הנוראיים; האם האלוהים "הרע" העניש את עם ישראל ותינוקותיו? כבר היו רבנים שטענו זאת והושתקו בבושת פנים. הרי העלת רעיון תיאולוגי מופרך כזה, היא פילוסופיה פרימיטיבית ולא מוסרית. האם ניתן לגרום להרג מיליונים של בני אדם על עוולות מדומות?
מותר לדורות בני ישראל שחיו בעולם של אמונות אנימיסטיות ופוסט-אנימיסטיות לספר איך הם ראו את מציאותם במצרים ובמדבר. אסור להפוך את השקפותיהם מלפני 3000 שנה ויותר לבסיס מחשבה דתית תקפה לימינו. אחרת עלינו גם לחזור ולתת תוקף לחוקי מוסר וענישה שהיו נהוגות אז ולנהוג לפי דיני מלחמה ששררו במדבר סיני.(למשל: במדבר ל"א 9-20)
חוסר הבהירות בענין תיאולוג\דתי\משפטי זה, מה היה תקף בימים ההם ומה שראוי להיות תקף בימינו אנו, מפלג אותנו היום בישראל כאשר רבנים מוצאים אסמכתות התנהגותיות שכאלו מותר לנהוג בלא-ישראל כמו בימים ההם במדבר. עלינו להגיד להם: אנא טרחו ותמצאו בתנ"ך ובכל ספרי ההלכה היהודית את אותם הפסוקים ופסקים שמכילים את האלמנטים האנושיים שמתאימים לחיים במאה העשרים. והכלל של הילל: "אל תעשה לחבריך מה ששנאו כאשר יעשו לך כך". יהיה משפט אחד לכל אדם, באשר הוא יציר אלוהים. "מותר ליהודי ואסור לגוי" , אין כלל משפטי כזה בשום מקום העולם אלא בהפעלת כוח נגד הזולת ללא משפט בכלל.
יעקב לוי
תל-אביב
5.7.2011
תגובה ל: הממית שהוא גם המחיה?
-פרשת השבוע מאת יעקב מאיר \תרבות וספרות 1 ביולי 2011 .
מאמרו של הרב יעקב מאיר אומר דרשני. אינני כלל בטוח שהפילוסופיה התיאולוגית הנפרשת במאמר זה בדוקה ומתאימה לרוח היהדות ,זאת למרות ההיאחזות במשנה ,בחז"ל וברבנים ידועי שם מימים עברו.
גם לדיון תיאולוגי-דתי חייבים להיות כללים לוגיים, גם אם החומרים נשאבים מן התנ"ך עצמו; מתיאור חוויותיהם ואמונותיהם של בני דור המדבר.הם הרי חיוו את האירועים על בשרם. "חיוו את הדברים על בשרם"? מי יודע. העדות הכתובה בתורה היא זיקוק האמונות הקשורות לאירועים המסופרים בתנ"ך כפי שהם סופרו ונמסרו מדור לדור מאות שנים בעל פה, עד שנזקקו, מויינו והונצחו בכתב ע"י סופרי התנ"ך בדורות מאוחרים יותר.
על מנת להקל על הדיון אתחיל מסיכום המאמר ע"י הרב וכך הוא כותב: "משה יודע שגם השרפים, כמו פרעה וכמו הצד האפל של הבריאה, הם חלק מן הקב"ה. הוא יודע כמו שהאדם אינו טוב גמור, כך גם הקב"ה.מושגי הטוב והרע צרים להכיל את אינסופיותו."
אינסוף לעומת טוב ורע הם קטגוריות חשיבתיות שאין ביניהם חפיפה או אפילו קשר. יכול להיות משהו אין-סופי או סופי. יכול להיות משהו טוב או רע,כל מושג והקשריו. אם אלוהים הוא גם זה וגם זה הוא זהה לעולם הממשי וגם לעולם הרוחני. ומכאן אפשריים מיני היסקים חסרי שחר. אם אלוהים כמו האדם טוב ורע, הרי היכולת והחובה של אדם להכריע בין טוב ורע ולהיות אחראי למעשיו מוטלת בספק. אחראיות למעשיו וחופש הבחירה שלו בטלים. אם קביעה כזאת איננו יכולים לחיות.
אנחנו רואים באלוהים כוח-על שאליו אנחנו פונים בכל מצב על מנת שהוא יפסוק לטובתנו. אם איננו עושה זאת אלוהים הוא רע? אם אלוהים הוא רע ,אנחנו יכולים לפנות אליו בכלל?
על מנת שמושג האלוהים יכול להיות תקף הוא מוכרח לייצג את הטוב. ממלכת הרוע היא ממלכת העולם התחתון כפי שבא לביטוי בפרק הבריאה בספר בראשית. נכון, אין היהדות מפרידה בין עולם הטוב והרע כמו הדתות הפרסיות הקדומות, ששם הן שתי ממלכות שנאבקות ביניהן. רק עם ישנה הפרדה כזו יש טעם לאיזה ציווי מוסרי לנהוג בטוב. ולנהוג בטוב הוא הצווי המוסרי העליון, שבלעדו החיים של בני אדם היו בלתי נסבלים ואולי בלתי אפשריים. כל אמונה דתית היתה הופכת ללא תכלית ותוחלת.
הנחש בתנ"ך, הדמות הראשית במאמרו של הרב, הוא ללא ספק ייצוג העולם הרע, הנציג הנראה לעין של העולם התחתון הדמוני הרע ומזיק. משה משתמש בו לצרכיו ברוח ספר בראשית שבו הנחש מכשיל את חווה וזו את אדם. אלגוריה על העובדה הידועה לכל אדם, כמה קל להכשיל אפילו את כוונות מעשי הבריאה. שלא לדבר על כוונות האדם עצמו.
המטה שמקבל משה מאת הקב"ה אחרי מעמד הסנה הוא שריד של העולם המאגי שבו חייו בני ישראל ככל יתר בני אדם בשלב הקדום לתפתחותם הרוחנית. המטה הוא סמל צנוע של מנהיג. הוא גם נמצא בידי אהרון ובידי ראשי השבטים. המטה הופך למטה שבט יהודה ויתר השבטים במסעי המדבר. לפי הסיפור התנ"כי, המטה של אהרון, שהוא מטה שבט לוי עדיף על יתר המטות, כאשר משה מעמיד אותם למבחן בפרשת קורח (במדבר י"ז 16-24). רק שבטו של משה הופך לנחש ולכן משה הוא גם מנהיג שבט "הנחשים" שניתן לשסות אותם כנגד בני ישראל חסרי אמונה בכוחו של הקב"ה. אלה דימויים שלקוחים מהעולם הפרה-תנ"כי, בעלי גוון מאגי ברור.
מכאן לטעון שאלוהים מייצג גם את הטוב וגם את הרע הדרך ארוכה. אם ננהג כדברי הרב במאמר זה וננסה להשליך מסיפור המקרא עתיקים אלה ישר אל ההווה של ימינו, על ימי השואה הנוראיים; האם האלוהים "הרע" העניש את עם ישראל ותינוקותיו? כבר היו רבנים שטענו זאת והושתקו בבושת פנים. הרי העלת רעיון תיאולוגי מופרך כזה, היא פילוסופיה פרימיטיבית ולא מוסרית. האם ניתן לגרום להרג מיליונים של בני אדם על עוולות מדומות?
מותר לדורות בני ישראל שחיו בעולם של אמונות אנימיסטיות ופוסט-אנימיסטיות לספר איך הם ראו את מציאותם במצרים ובמדבר. אסור להפוך את השקפותיהם מלפני 3000 שנה ויותר לבסיס מחשבה דתית תקפה לימינו. אחרת עלינו גם לחזור ולתת תוקף לחוקי מוסר וענישה שהיו נהוגות אז ולנהוג לפי דיני מלחמה ששררו במדבר סיני.(למשל: במדבר ל"א 9-20)
חוסר הבהירות בענין תיאולוג\דתי\משפטי זה, מה היה תקף בימים ההם ומה שראוי להיות תקף בימינו אנו, מפלג אותנו היום בישראל כאשר רבנים מוצאים אסמכתות התנהגותיות שכאלו מותר לנהוג בלא-ישראל כמו בימים ההם במדבר. עלינו להגיד להם: אנא טרחו ותמצאו בתנ"ך ובכל ספרי ההלכה היהודית את אותם הפסוקים ופסקים שמכילים את האלמנטים האנושיים שמתאימים לחיים במאה העשרים. והכלל של הילל: "אל תעשה לחבריך מה ששנאו כאשר יעשו לך כך". יהיה משפט אחד לכל אדם, באשר הוא יציר אלוהים. "מותר ליהודי ואסור לגוי" , אין כלל משפטי כזה בשום מקום העולם אלא בהפעלת כוח נגד הזולת ללא משפט בכלל.
יעקב לוי
תל-אביב
5.7.2011
