יום שני, 7 בפברואר 2011

יתרו בא אל משה

יתרו בא למשה

א.) המגורים הראשונים של משה ויתר בני ישראל.
    כאשר עכשיו העתיד נראה מבטיח יותר, מגיע יתרו ל"הר אלוהים" ומביא איתו את צפורה ואת בניו של משה. יתרו ומשה מתחבקים ואוכלים לחם. למחרת יתרו עורך משתה פולחני ומקריב זבחים ליהוה.

"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים". (שמות יח ה)
"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלוהים ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני אלוהים" (שמות יח יב)
היות ומסופר שיתרו ומשה מזמינים את אהרון ואת כל זקני ישראל אל החגיגה הזאת, מסתבר שמשה שוכן בנפרד מאזור החניה של שבטי ישראל. אוהלו ואולי אוהלי המקורבים למשה מובדלים מיתר חלקי המחנה. בהפרדה הזו באה לידי ביטוי מוגדר ומוחשי ההבדל במעמדו של משה לזה של אהרון. אהרון נמצא עם זקני ישראל ובא אל משה ששוכן במחנה נפרד.
אין זבח ללא מזבח ומזבח ממוקם תמיד במקום בולט. לכן מיקומו של משה בקרבת המזבח ומיקומו של אהרון עם שבטי ישראל וזקניהם.
סדורי המגורים של משה אינם קבועים ועוברים שינויים. השינויים האלה אינם מקריים והם ביטוי להסדרי שלטון . עדיין אין אוהל מועד קבוע :
"משה יקח לו את אוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה ויקרא לו אוהל המועד והיה כל המבקש יהוה יצא אל האוהל מועד אשר מחוץ למחנה. והיה בצאת משה אל האוהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אוהלו והביטו אחר משה עד בואו אוהלה." (שמות לג ז)
אוהלו של משה הוא גם אוהל המועד ארעי. הוא מכיל את אבזרי הפולחן הראשוניים ולבטח גם אוצרות שבעזרתם יבנה יותר מאוחר אוהל המועד המכיל גם את המשכן ובו נערכים כל הטכסים וזבחים.
יהושוע הוא ששומר על האוהל. יהושע אינו שומר ראשו של משה, עוד אין צורך בכזה.

ב.) יהושע

סידור זה מודגש ע" תיאור תפקידו של יהושע לצד משה. "ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל." (שמות לג יא). כלומר משה גר בקצה האחד של המחנה, באוהל ששמר עליו יהושע וזה לא מש ממנו. אוהל המועד השני, ששימש רק לצורך התועדות עם אלוהים, מחוץ למחנה, אבל בצידו האחר.

כאן גם מופיע יהושע לראשונה כמשרתו של משה ושומר אוהלו. כנראה שזה לא היה נגיש לכל אחד והכיל חפצים יקרים, כלי קודש ודברי ערך יקרים, ששימשו מאוחר יותר לבנית אוהל המועד הסופי. יהושע שומר על המתחם הזה בהעדרו של משה. השומר "הנער" הופך להיות יד ימינו של משה בענינים צבאים ולבסוף הוא יורש את משה כמנהיג. אהרון ובניו הם המנהיגים הדתיים, הם הכוהנים הגדולים. תחומי האחריות בהנהגה עדיין לא ברורים ומנהיגות דתית ומנהיגות צבאית מרוכזים באיש אחד או בצמד אישים.

על חלוקת הסמכויות הלא פשוטה מעידה אופן הסמכתו של יהושע, לפני מות משה. לא רק משה מסמיך אותו, אלא גם אלעזר הכוהן חייב להסכים למינוי. גם זה עדיין לא מספיק להקנות לו מעמד יחודי, כיורש משה. אלעזר הכוהן גם שואל באורים ותומים ורק אחרי תשובה חיובית של האורקל יהושע נהיה למנהיג.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה: עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ--וְכָל-הָעֵדָה. כב וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. כג וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. (שמות כ"ז)

.לפני הכניסה לארץ יש ליהושע שיח משלו עם אלוהים, הוא נוטל על עצמו גם תפקידים פולחניים. הוא מצווה על מילת כל הערלים במחנה ישראל, ה"ערב רב" וכל אלה שנולדו במדבר לא נימולו. כל זה על מנת שכל מחנה ישראל יהפוך ל"גוי קדוש".
ג וַיַּעַשׂ-לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, חַרְבוֹת צֻרִים; וַיָּמָל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. ד וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל-הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם, מִמִּצְרָיִם. ה כִּי-מֻלִים הָיוּ, כָּל-הָעָם הַיֹּצְאִים; וְכָל-הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם--לֹא-מָלוּ. ו כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָלְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד-תֹּם כָּל-הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה: כִּי-עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא-מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ (שמות ה ג-ו)

כמו שמרים מלה את בנה הצעיר בכלי צור גם בתקופתו של יהושע מילה טכסית נעשת בכלי צור, עדות לכך שהמילה היתה נהוגה עוד בזמן עתיק, שבו עדיין לא היו כלי מתכת.
כפי שציינתי כבר בפרק על יציאת מצרים –הכוכב הרע- יכול להיות שמועדי המילה היו בעת הזו נקבעים על פי תיאום עם הקונסטלציה של כוכבים ראשיים.



ג) שרי מאה ואלף במקום מוסד הזקנים

כינון אוהל המועד כרוך בעבודה רבה שנמשכה הרבה זמן, מלבד תקופת המילואים שבה נעשו ההכנות לתפעול המקדש המדברי. בתקופה זו התחלקו התפקידים השלטוניים והפולחניים מחדש. הצעתו של יתרו לשנות את המבנה האירגוני של בני ישראל ולתת לקצינים סמכויות רבות יותר, מעבר לסמכויות צבאיות וארעיות, כנראה נדחתה. השבט נשאר המסגרת האירגונית החברתית הבלעדית. ספר שמות ,פרק י"ח, מדווח שההצעה לאירגון חדש, שלא בנוי על האירגון השבטי הקיים, באה מצדו של יתרו.

; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ" "(שמות יח כ-כב)

יתרו מציע למעשה מהפכה פוליטית על מנת לגבור על שלטון ראשי השבטים. הוא מציע להעביר את סמכויות השיפוט, כלומר השלטון, לידי אנשים שמשה יבחור והם באופן טבעי יסורו למרותו. בצעד כזה משה היה יכול לפתור את החיכוכים המתמשכים עם בני ישראל, "עם קשה עורף". אילו צעד כזה היה מתממש היה המשטר השבטי מתחלף עם צורה אירגונית חדשה שבה היו נוצרות יחידות על-שבטיות. אבל התנאים לא היו בשלים לכך. ההתנחלות בכנען ובגלעד נעשתה במסגרת שבטית וזו התקיימה גם בימי המלוכה הראשונים.

בשלב זה משה לא הצליח לצמצם את שלטון זקני השבטים וההתנגדויות לצעדיו ימשיכו עד שבני ישראל מתקרבים לגבולות כנען. כאשר הארץ המובטחת מונחת לפיהם, בני ישראל סוגרים שורות וחלוקת הנחלאות נעשת בלי עימותים.

לעומת זאת ספר דברים מספר אחרת:
הפעם המיקום הוא קדש ברנע (דברים א ב) ולא לרגלי "הר אלוהים". אלוהים עצמו או משה בשמו אומר:
"לא אוכל לבדי לשאת אתכם. יהוה אלוהיכם הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב." ועוד: אקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרת ושוטרים לשבטיכם."(דברים א יג-טו)
מנימת הדברים משתמע, שמשה עצמו לא יתרו, מציע רפורמה מינהלית ומשפטית והוא פונה אל בני ישראל "הם ואתם", כאילו שהוא עצמו לא חלק בהם.
בספר שמות ההצעה היא למנות שרים במקום הזקנים. בספר דברים מוצע למנות שרים מתוך זקני השבטים. הצעה מרוככת בהרבה, אבל בכל מקרה מעידים שני הציטוטים על משבר שלטוני וצורך להקים מנגנון שאינו תלוי בזקני השבטים בלבד.



ד.) שלטון באמצעות הזקנים או באמצעות שרים ממונים

מאז יציאת מצרים קיים מאבק שלטוני שמתנהל ברמות שונות שעיקרו צימצום המסגרות השבטיות. המסע בסיני וההתנחלות דורשים ריכוז הסמכויות ביד אחד. משה לא יכול להנהיג כאשר כל צעד שלו עומד לביקורת וזקוק לאישור או מידי זקני השבטים או בידי אספת כל העם. משה ואהרון הם משבט לוי שהמסורת השבטית לא הקנתה לו את זכות הבכורה, לכן חסרה להם הלגיטימציה המלאה להחליט החלטות מחייבות לגבי יתר השבטים.
המאבק הזה מסתיים רק עם יסוד המלוכה. בעיקרון שאול ודויד סרים למרותו של הנביא שמואל, הוא אשר ממנה אותם, הוא שגם פוסל אותם. רק החל מימי שלמה המלך, המלוכה מתבססת. הוא ממנה את הכוהן הגדול ואת האלופים. אלופי צבא יכולים להיות גם לא ישראליים, כדוגמת אוריה החיתי "עבד" דויד.
לפי חוקי השבט הקדומים מתבטא השלטון בעשית משפט. זו היתה הפריבילגיה מימי קדם של זקני השבט. ואלה לא ששו למסור את סמכויותיהם לאלופי הצבא, גם אם הם הובילו את העם במלחמה.אלה שתי סמכויות נפרדות.

אבל מהר מאד מתחילים גם מאבקים גם בתוך השבט המוביל, שבט לוי על משפחותיהם העיקריים, העמרני, הקהתי והמררי. משה, למרות היותו בן לוי מוכרח לוותר לאחיו אהרון על השלטון הדתי והוא מושך את אהרון ובניו לכהונה, למורת רוחם של משפחות הלויים האחרים, שמסרבים לקבל את הבכורה של אהרון ובניו. גם בין ארבעת הבנים של אהרון יש מתחים ושניים מהם משלמים בחייהם בתחילת עבודת המשכן. ומשה מתריע לפינהם:

ו"ַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם-כְּהֻנָּה" (במדבר כז י)

כאשר אהרון הלך לעולמו ומשה חש את מותו הקרב צריך למנות יורש למשה. משה מסמיך את יהושע, אבל בחירתו היתה זקוקה להסכמתו של אלעזר הכוהן. (שמות כ"ז) המחנוי של יהושע היה זקוק נוסף להסכמתו של אלעזר גם למשאל באורים ותומים והסכמת זקני השבטים. פשרהשלטונית, גמר תהליך ארוך שהתחיל עם ביקור יתרו.
כנראה הושגה פשרה בין אהרון, שמייצג את זקני השבט ובין משה שמעונין שבני ישראל ישמעו לו ישירות ושהוא יכול להאציל מסמכויותיו לשרי אלפים ומאות. תוקף מנוי המצביא והמפקדים מצטמצן לשדה הקרב.
המסע והחניות במדבר מתנהלים תחת דגל השבטים והפיקוד הישיר הוא של ראשי השבטים, כמו שזה מופיע בפירוט רב בסדור מחנה ישראל . לגבי כל שבט מוזכר מי המוביל אותו ומי מפקד עליו. לא קציני האלפים אלא ראשי השבט, שלהם מתוספים עכשיו גל דגלים לכל שבט. (שמות א)