.) הכוכב "רעה" והדם והמילה
בשמות פרק י' ישנה פיסקה מוזרה.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם."
( הדובר פרעה עצמו.)
רש"י מפרש את "רעה" כשם של כוכב לפי מדרש אגדה, כוכב שמסמל עבור כולם מלחמה ודם. הכוכב עולה במדבר, כלומר במזרח. פרעה קיווה שכוכב זה יביא כליון על הגברים של בני ישראל. יכול להיות שהכוונה לRAA אל השמש המצרי? בתקופה זו לפני 3500 שנה עלתהה שמש בחודשי יולי-אוגוסט במזל אריה. מזל אריה היה המזל שבישר עוצמה,מלחמה ודם. כל הישויות הפוליטיות הקדומות לקחו לכן את האריה כסמל לעוצמתם. כוכב "אריה" הוא בין הבולטים בשמי הקיץ ונראה בימי קדם בבהירות פי כמה מהיום. האסטרולוגים פירשו מה שפירשו ויציאת ישראל למדבר נדחה.
אם יציאת מצרים היתה צריכה להיות באמצע השנה בהתאם לדבריו של פרעה או איצטגניו, כאשר השמש עלתה אז במזל אריה, יכול להיות שהמקרא וגם רש"י מוסרים נכון ש"רעה" היא השמש שעולה במזל אריה ומבשרת מלחמה ודם? הרי מקודם סופר לנו שהברד ירד על מצרים בין קציר השעורה וקציר החיטה. כנראה משה קיבל את אזהרתו של פרעה.
הפסוק חוזר בהרחבה בשמות ל"ב י"ב'.
"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. " (שמות לב יב-יד)
אבל רש"י קושר לחלק הזה של המאבק עוד ענין אחר .הכוכב "הרעה" קשור לדם, לשפיכת דמים. זהו מועד מיוחד להקרבת קרבן. אולי לא ניתן היה בימים הקדומים ביותר שלנו לקיים את טקס המילה אלא בקונסטלציה מיוחדת של גרמי השמים. בזמן מסע אי אפשר לצפות טוב בכוכבים והמילה נדחת. שני מאורעות מעידים על כך:
משה לא הספיק למול את בנו השני אלעזר לפני או תוך כדי המסע ממדין בחזרה למצרים. ציפורה מלה את בנה ביוזמתה באבן צור ואמרה את המישפט הסתום : "חתן דמים תהיה לי" (שמות ה כה)
יהושע נאלץ בסיום מסע המדבר, כעבור 40 שנהלצוות לימול את כל הצעירים שנולדו במשך המסע ולא נימולו. "ואת הבניהם הקים תחתם אותם מל יהושוע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך". ו "יאמר יהוה אל יהושע היום גלתי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא את שם המקום גלגל עד היום הזה.) (יהושוע ה ז וט)
זאת, למרות שידוע שהמצרים מלו את בניהם.
אולי יש כאן עדות על נוהג קדום לקשור את מילת הבן עם הופעת כוכב מסוים בשמים. זהו גם לא הפעם היחידה שבה המקרא מספר על קרבן הדם האנושי או השימוש בדם כזה לצרכים פולחניים. מילת הזכרים והקזת טיפת דם קשורה ללא ספק לפולחנים מלפני עשרות אלפי שנים, לרצות את האלים ע"י הדם. הדם הוא מזון האלים ,בה' הדיעה, של כל האלוהים הקדומים.
עד היום אכילת דם ע"י בני אנוש שווה ערך ל"אכילת הנפש" ואסורה מכל. בכל צורת שחיטה מושם הדגש על ניקוז מקסימלי של דם מן הבהמה או העוף. ביוון העתיקה האלים ניזונו מנקטר, במזרח הקדום האלים ניזונו מדם.
אין לי ספק שכאשר נכתבו או חוברו ספרי התורה לא היה שימוש בדם לצרכי הפולחן אלא בבית המקדש ורק בידי הכוהנים לפי כללים חמורים ומוקפדים. אבל באותה התקופה היו מודעים למנהגים עתיקים, גם אם משמעותם לא היתה כבר נהירה לאיש. בכל הזמנים זכרון הפולחנים העתיקים מושרש עמוק בנפש האדם והפחד הטמיר שאי-קיומם עלול להמיט אסון יכול ללוות חברה אנושית עוד אלפי שנים.
יעקב לוי
ינואר 2011
בשמות פרק י' ישנה פיסקה מוזרה.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם."
( הדובר פרעה עצמו.)
רש"י מפרש את "רעה" כשם של כוכב לפי מדרש אגדה, כוכב שמסמל עבור כולם מלחמה ודם. הכוכב עולה במדבר, כלומר במזרח. פרעה קיווה שכוכב זה יביא כליון על הגברים של בני ישראל. יכול להיות שהכוונה לRAA אל השמש המצרי? בתקופה זו לפני 3500 שנה עלתהה שמש בחודשי יולי-אוגוסט במזל אריה. מזל אריה היה המזל שבישר עוצמה,מלחמה ודם. כל הישויות הפוליטיות הקדומות לקחו לכן את האריה כסמל לעוצמתם. כוכב "אריה" הוא בין הבולטים בשמי הקיץ ונראה בימי קדם בבהירות פי כמה מהיום. האסטרולוגים פירשו מה שפירשו ויציאת ישראל למדבר נדחה.
אם יציאת מצרים היתה צריכה להיות באמצע השנה בהתאם לדבריו של פרעה או איצטגניו, כאשר השמש עלתה אז במזל אריה, יכול להיות שהמקרא וגם רש"י מוסרים נכון ש"רעה" היא השמש שעולה במזל אריה ומבשרת מלחמה ודם? הרי מקודם סופר לנו שהברד ירד על מצרים בין קציר השעורה וקציר החיטה. כנראה משה קיבל את אזהרתו של פרעה.
הפסוק חוזר בהרחבה בשמות ל"ב י"ב'.
"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. " (שמות לב יב-יד)
אבל רש"י קושר לחלק הזה של המאבק עוד ענין אחר .הכוכב "הרעה" קשור לדם, לשפיכת דמים. זהו מועד מיוחד להקרבת קרבן. אולי לא ניתן היה בימים הקדומים ביותר שלנו לקיים את טקס המילה אלא בקונסטלציה מיוחדת של גרמי השמים. בזמן מסע אי אפשר לצפות טוב בכוכבים והמילה נדחת. שני מאורעות מעידים על כך:
משה לא הספיק למול את בנו השני אלעזר לפני או תוך כדי המסע ממדין בחזרה למצרים. ציפורה מלה את בנה ביוזמתה באבן צור ואמרה את המישפט הסתום : "חתן דמים תהיה לי" (שמות ה כה)
יהושע נאלץ בסיום מסע המדבר, כעבור 40 שנהלצוות לימול את כל הצעירים שנולדו במשך המסע ולא נימולו. "ואת הבניהם הקים תחתם אותם מל יהושוע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך". ו "יאמר יהוה אל יהושע היום גלתי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא את שם המקום גלגל עד היום הזה.) (יהושוע ה ז וט)
זאת, למרות שידוע שהמצרים מלו את בניהם.
אולי יש כאן עדות על נוהג קדום לקשור את מילת הבן עם הופעת כוכב מסוים בשמים. זהו גם לא הפעם היחידה שבה המקרא מספר על קרבן הדם האנושי או השימוש בדם כזה לצרכים פולחניים. מילת הזכרים והקזת טיפת דם קשורה ללא ספק לפולחנים מלפני עשרות אלפי שנים, לרצות את האלים ע"י הדם. הדם הוא מזון האלים ,בה' הדיעה, של כל האלוהים הקדומים.
עד היום אכילת דם ע"י בני אנוש שווה ערך ל"אכילת הנפש" ואסורה מכל. בכל צורת שחיטה מושם הדגש על ניקוז מקסימלי של דם מן הבהמה או העוף. ביוון העתיקה האלים ניזונו מנקטר, במזרח הקדום האלים ניזונו מדם.
אין לי ספק שכאשר נכתבו או חוברו ספרי התורה לא היה שימוש בדם לצרכי הפולחן אלא בבית המקדש ורק בידי הכוהנים לפי כללים חמורים ומוקפדים. אבל באותה התקופה היו מודעים למנהגים עתיקים, גם אם משמעותם לא היתה כבר נהירה לאיש. בכל הזמנים זכרון הפולחנים העתיקים מושרש עמוק בנפש האדם והפחד הטמיר שאי-קיומם עלול להמיט אסון יכול ללוות חברה אנושית עוד אלפי שנים.
יעקב לוי
ינואר 2011
