יום שבת, 22 בינואר 2011

הכוכב הרע

.) הכוכב "רעה" והדם והמילה

בשמות פרק י' ישנה פיסקה מוזרה.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם."
( הדובר פרעה עצמו.)

רש"י מפרש את "רעה" כשם של כוכב לפי מדרש אגדה, כוכב שמסמל עבור כולם מלחמה ודם. הכוכב עולה במדבר, כלומר במזרח. פרעה קיווה שכוכב זה יביא כליון על הגברים של בני ישראל. יכול להיות שהכוונה לRAA אל השמש המצרי? בתקופה זו לפני 3500 שנה עלתהה שמש בחודשי יולי-אוגוסט במזל אריה. מזל אריה היה המזל שבישר עוצמה,מלחמה ודם. כל הישויות הפוליטיות הקדומות לקחו לכן את האריה כסמל לעוצמתם. כוכב "אריה" הוא בין הבולטים בשמי הקיץ ונראה בימי קדם בבהירות פי כמה מהיום. האסטרולוגים פירשו מה שפירשו ויציאת ישראל למדבר נדחה.

אם יציאת מצרים היתה צריכה להיות באמצע השנה בהתאם לדבריו של פרעה או איצטגניו, כאשר השמש עלתה אז במזל אריה, יכול להיות שהמקרא וגם רש"י מוסרים נכון ש"רעה" היא השמש שעולה במזל אריה ומבשרת מלחמה ודם? הרי מקודם סופר לנו שהברד ירד על מצרים בין קציר השעורה וקציר החיטה. כנראה משה קיבל את אזהרתו של פרעה.

הפסוק חוזר בהרחבה בשמות ל"ב י"ב'.

"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. " (שמות לב יב-יד)

אבל רש"י קושר לחלק הזה של המאבק עוד ענין אחר .הכוכב "הרעה" קשור לדם, לשפיכת דמים. זהו מועד מיוחד להקרבת קרבן. אולי לא ניתן היה בימים הקדומים ביותר שלנו לקיים את טקס המילה אלא בקונסטלציה מיוחדת של גרמי השמים. בזמן מסע אי אפשר לצפות טוב בכוכבים והמילה נדחת. שני מאורעות מעידים על כך:
משה לא הספיק למול את בנו השני אלעזר לפני או תוך כדי המסע ממדין בחזרה למצרים. ציפורה מלה את בנה ביוזמתה באבן צור ואמרה את המישפט הסתום : "חתן דמים תהיה לי" (שמות ה כה)

יהושע נאלץ בסיום מסע המדבר, כעבור 40 שנהלצוות לימול את כל הצעירים שנולדו במשך המסע ולא נימולו. "ואת הבניהם הקים תחתם אותם מל יהושוע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך". ו "יאמר יהוה אל יהושע היום גלתי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא את שם המקום גלגל עד היום הזה.) (יהושוע ה ז וט)
זאת, למרות שידוע שהמצרים מלו את בניהם.
אולי יש כאן עדות על נוהג קדום לקשור את מילת הבן עם הופעת כוכב מסוים בשמים. זהו גם לא הפעם היחידה שבה המקרא מספר על קרבן הדם האנושי או השימוש בדם כזה לצרכים פולחניים. מילת הזכרים והקזת טיפת דם קשורה ללא ספק לפולחנים מלפני עשרות אלפי שנים, לרצות את האלים ע"י הדם. הדם הוא מזון האלים ,בה' הדיעה, של כל האלוהים הקדומים.

עד היום אכילת דם ע"י בני אנוש שווה ערך ל"אכילת הנפש" ואסורה מכל. בכל צורת שחיטה מושם הדגש על ניקוז מקסימלי של דם מן הבהמה או העוף. ביוון העתיקה האלים ניזונו מנקטר, במזרח הקדום האלים ניזונו מדם.

אין לי ספק שכאשר נכתבו או חוברו ספרי התורה לא היה שימוש בדם לצרכי הפולחן אלא בבית המקדש ורק בידי הכוהנים לפי כללים חמורים ומוקפדים. אבל באותה התקופה היו מודעים למנהגים עתיקים, גם אם משמעותם לא היתה כבר נהירה לאיש. בכל הזמנים זכרון הפולחנים העתיקים מושרש עמוק בנפש האדם והפחד הטמיר שאי-קיומם עלול להמיט אסון יכול ללוות חברה אנושית עוד אלפי שנים.

יעקב לוי
ינואר 2011




יום ראשון, 2 בינואר 2011


משה רבנו והמדיינים



בעקבות הריגת הנוגש המצרי משה עוזב את מצרים למדין ובזה מגיעה לסיומה התבגרותו של משה, שהייתה כולה בחצר פרעה. שם משה מקבל על עצמו שליחות אלוהית לשחרר את בני עמו משעבוד מצרים. הוא עדיין לא בשל לכך ושנות חניכותו במדין נמשכת 40 שנה. אלה הן השנים המכריעות ביצירת התשתית הרעיונית שלו. שם משה ברא דת חדשה ועם חדש. שם יצר ועיצב מושגים חדשים בבתחום החשיבה הדתית והמוסרית שהפכו למושגי יסוד של כל העולם המערבי ומוסלמי שנשמרים עד היום הזה.

משה מגיע למדין בגפו, כפליט. הוא בא לבד אבל לא כאיש פשוט. אחרי המסע במדבר בקשתו הראשונה היא לשתות מים ומשה מוצא באר. והוא יושב עליו:
"... וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר" (שמות ב טו)
רש"י מפרש את המעשה : "וישב על הבאר. לשון ישיבה. למד מיעקב, שנזדווג לו זיווגו על הבאר".
ומיד בפסוק הבא נאמר:
" ולכהן מדין שבע בנות ותבואנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהם" (שמות ב טז)
        הכוהן המדיני הוא רעואל. יכול להיות שרעואל הוא יתרו, יכול להיות שלפנינו 2 דמויות נפרדות. כאשר נודע לאביהן שאיש נשוא פנים הציל את אותן מידי רועים עויינים שניסו להרחיקן מן הרהטים, הוא נוזף בהן שלא הביאוהו אליו. הוא מיצר שהוא לא אכל לחם עם משה.
"ויואל משה לשבת את האיש קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב כ)
     פסוק זה מעיד שמשה היה איש מכובד וידוע לרעואל.רש"י מעיר אולי בצדק שרעואל היה
"הרב שבהם. ופרש לו מעבודה זרה ונידוהו מאצלם."
רש"י גם רואה באקט של אכילת לחם אקט טקסי, אולי הכרזה על אירוסין בין משה ואחת מבנותיו של רעואל.
"ויואל משה לשבת את האיש ויתן את ציפורה בתו למשה" (שמות ב כא)
     רעואל הוא שם עברי שפירושו המילולי הוא רועה בחסות האל, ואולי מכאן משיג רש"י שרעואל היה "הרב שבהם" כלומר הנישא בין ראשי שבטי מדין. רעואל הוא גם יתרו כוהן מדין. כמו רבים וטובים יתרו נושא מספר שמות, שתמיד מעידים על אישיות רבת-פנים. השמות הן חובב, רגואל ושועב, השם של המוסלמים והדרוזים לנביאם יתרו. ואם המוסלמים רואים ביתרו-שועב נביא, הרי גם זה מעיד על כך שיתרו היה אדם חשוב ומחוקק בעולם העתיק. הוא גם היה שליט בעל נסיון ומגיע יותר מאוחר לקדש ברנע ומיעץ למשה איך לארגן סדרי שלטון ומשפט בעם החדש. (שמות יח ב- יט)
      רש"י לא אומר עם מי "ישב" משה. עם אחת מבנות רעואל? עם אחת השפחות שלהן? רעואל "אכל לחם" עם משה. שתי האימרות מעידות על כך שלמשה היו סימני היכר שהבדילו אותו מסתם נווד במדבר. ואם רועאל חדל מלעבוד לאלילים זרים הרי יש לנו רמז שהרעינות הדתיים שהחלו לנשוף במצרים וארצות הסובבות אותה קדמו אולי לרעיונות של הפרעו "הכופר" אחנתון ומלכתו נפריטיטי .
      סופרי התנ"ך עוד ידעו שבתוך מדיין היתה פלוגתא דתית. רעואל או יתרו עמדו בארש פלג שנטה לדת החדשה. פילוג זה מביא לתוצאותת קטלניות בקרב שניהלו משה ובני ישראל נגד מדיין. לעתים קרובות חילוקי דעות בעניני אמונה היו לאורך כל ההיסטוריה האנושית מקור למלחמות עקובות מדם.  כנראה כך היה עם אותו חלק של מדין שהיה מסוכסך עם רעואל/יתרו. אחרת אין הסבר להוראות הקטלניות שמשה הוציא אחר הנצחון על המדיינים.
"וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת-טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ. וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ. וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה .(במדבר לא ז-יא)
    גם אחרי הניצחון משה ואליעזר הכוהן לא היו מרוצים והם מאשימים את מפקדי השדה באי-מילוי הוראות מפורשות לא להשאיר זכר חיי ממדין המבוסת.
    " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה: הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר-מַעַל בַּיהוָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת יְהוָה. וְעַתָּה, הִרְגוּ כָל-זָכָר בַּטָּף; וְכָל-אִשָּׁה, יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר--הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר--הַחֲיוּ, לָכֶם. (במדבר לא טו-יח)
המפקד בקרב הזה היה פנחס בן אליעזר, שלא אחד הצטיין באכזריות קיצונית.
אחד המלכים המובסים בקרב זה היה חור. לא מן הנמנע שזה אותו חור שהיה מאנשי אהרון הכוהן ותמך יחד עם אהרון בידי משה המתעייפות בקרב נגד עמלק אחרי יציאת מצרים.
וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. (במדבר לא ח)
  לבני ישראל חשבון ארוך עם המדינים גדעון היה צריך להלחם בהם ולהרחיקם מכנען (שופטים ו-ח). המדיינים אמנם ישבו מזרחית לים סוף, אבל שיירותיהם הגיעו עד סוריה. הם מכונים "עינים במדבר" (במדבר י לא) , כי שמשו כמורה דרך לבני ישראל. הם היו גם סוחרים טובים, הם גם התישבו לאורך דרכי השיירות ושלטו בהן.
המדיינים היו גם קשורים לממלכת כוש שהתקיימה במצרים העילית בזמן הממלכה התיכונה. ויכול להיות שה"אישה הכושית" של משה היתה מדיינית ממוצא כושי.

יעקב לוי
תל-אביב 2011ינואר