שלום רב!
דבר מוזר קרה לי בשבועות האחרונים. אני קורא במקור עשרות פעמים, לעתים אני מחפש משהו מסויים לפעמים לשם הנאה או ענין כללי. עוד לא קרה שהקריאה לא תניב הפתעות, גילויים חדשים או נקודות מפנה מענינות.
רציתי להבין איך התנ"ך משקף את ההתפתות של החברה אנושית מקבוצה משפחתית בראשה גבר פטריאכרלי. קבוצות כאלה התאגדו לידי שבטים, שבטים לאגדי שבטים תחת הנהגה אחת ומכאן סלולה הדרך להקים ממלכות ואימפריות. לפעמים אמנם המלך המוזכר כך במקרא, שלט על ישוב כה קטן שמשרד הפנים הנוכחי של מדינת ישראל בקושי היה שם לב אליו. מה יודע משרד הפנים היום על השבטים האלה, שחיים בתוכנו כבדויים, ספק נוודים-רועים, ספק בני ישוב קבע מאורגן רק באופן חלקי.
וכך הגעתי לפרשת קורח, שהסבה למשה הרבה בושת פנים. "משה יפול על פניו" והוא מתנצל " כי לא מליבי" עשיתי זאת. הרי קורח ועדתו אומרים שהיות ואלוהים שוכן בתוכנו ומורה לנו את הדרך בנוכחותו יומם ולילה, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם יהוה".
זה המינוח הדתי ובמונחים סוציאולוגיים, הם דורשים לקיים את השוויון הקדום שבתוך שבטי הנוודים, בו כולם שווים מלבד הזקנים, שבתוקף גילם ונסיונם יכולים לנהיג,לשפט ולהיות בוררים בסכסוכים. הפסק מחייב לגבי בן השבט שהפר את הכללים של החיים המשותפים. ביכולתם לדעת איך לטפל ב"האחרים" שהם לא מבני השבט ולפעמים גם באים כאויבים גלויים. מאחרי פסקיהם לא עומד כוח אכיפה.
משה מורם מעם והוא מורם אפילו מזקני השבטים ומורם מאהרון, אחיו הבכור, שתפקידו להיות "ראשון בין שווים". ולכן הוא מיצג את כלל שבטי בני ישראל לפני משה.
הטענה של משה לגבי המבקשים שיווין במעמד "ובקשתם גם את הכהונה" איננה ענינית . זאת תשובה פוליטית שמחשיד את שוחרי השיוויון בשאיפה לרצות בעצמם להיות כוהנים. לא זאת ביקשו.
עכשיו באה בישבילי ההפתעה. משה מעמיד למבחן את המתימרים להיות חלק מעם קדוש. המבחן הראשון הוא מבחן פולחני. האם המתימרים יודעים את סוד "האש הנכונה" והקטורת הנכונה. אנשי קורח לא ידעו את הסוד הפולחני ואלוהים לא בחר מתוכם "והיה האיש אשר יבחר הוא הקדוש". קדוש לא נמצא בתוכם וכמו בפרשת "אש זרה", העונש הוא קטלני. בני קורח נידונים לכליה. משה דורש מכל אחד שלא היה שותף פעיל להם להתרחק מהם פן "יבולע להם" והאדמה פצתה את פיה ובלע את כל העבריינים, כל נשותיהם,ילדיהם ורכושם. באותו האופן משה דרש מאהרון ושני בניו הנותרים שלא להפגין סימני אבל על מות נדב ואביהוא.
ועוד הפתעה: הירידה שאולה מלווה באש אלוהית שאכלה את "מקריבי הקטורת". הרי הם רק קיימו את תנאיי משה.
נוסף על המעשה הזה משה חייב לבסס את העדפתו של שבט לוי והוא מורה על מבחן נוסף של הבאת המטות של כל השבטים אל המשכן. למחרת רק מטהו של אהרון, מטה שבט לוי "הציץ פרחים".
בפרק זה מפורטת תפיסה העולם התחתון של דור המדבר. העולם התחתון מלא אש. עולם תחתון זה משמש מקום ענישה. זה בניגוד לספר בראשית שבו העולם התחתון מלא מים ושורץ תנינים ורמשים אימתניים. (בראשית פרק א). אלוהים יצר את הרקיע על מנת "להבדיל בין מים ומים. התהום הוא מים וגם העולם העליון מים, עד שהאל קיבץ את היבשות לכלל גוש אחד מורכב מים עליונים. המושג "שאול" מופיע כבר בראשית, יעקב מכונן שאחיו שחל יוסף יורידו אותו שאולה. גם בשירת משה מופיע המושג "שאול".
בלי ספק התפיסה שהעולם מוקף מים מכל הצדדים וגם מתחת היא תפיסה קדומה יותר. עולם תחתון שיכול לפצות את פיו והוא מלא עש הוא עולם וולקני. תיאור הר סיני "בו ראו את הקולות" הוא הר וולקני, גם הסנה הבוער הוא דימוי וולקני. וכך ניתן לחשוב מה היה מקומו של הר סיני הראשוני.
הדימוי של עולם תחתון מלא אש שבו ניצלים נפשות המתים החוטאים עד אחרית הימים הוא הרחבה של המושג הראשוני "פצתה האדמה את פיה" ודמויות עדת קורח נבלעים לתוך הלוע הרותח. הכניסיה נוצרית אימצה לה את הדמוי הזה כמרכיב מרכזי בתודעת הדת העממית. וכאשר חוטאים הועלו אל הגרדום ונשרפו חיים, עשו זאת כומרי הכנסיה כחיקוי קרוב הר הגעש שבולע לתוכו חוטאים. אדם שנידון לשריפה היה יכול להביע חרטה ואז היו חונקים אותו לפני השריפה.
כנראה שפרשת קורח מבוססת על מסורת עתיקה מאד. הרי מופיע בה המונח "אלוהי הרוחות של כל בשר" . זו תפיסה קדמונית שיש לה שורשים בפרשת הבריאה. שם נאמר בפירוש שלכל יצור חיי יש נפש, כולל התנינים של העולם התחתון.
'פה שהמקרא משקף יותר מגירסה אחת של קוסמולוגיה ובנין העולם. יפה גם שיש יותר מתפיסה אחת של "רוח" ו"נפש" . עבור אבותינו אלו היו מושגים נפרדים.
יעקב לוי
תל-אביב 20.5.2011
דבר מוזר קרה לי בשבועות האחרונים. אני קורא במקור עשרות פעמים, לעתים אני מחפש משהו מסויים לפעמים לשם הנאה או ענין כללי. עוד לא קרה שהקריאה לא תניב הפתעות, גילויים חדשים או נקודות מפנה מענינות.
רציתי להבין איך התנ"ך משקף את ההתפתות של החברה אנושית מקבוצה משפחתית בראשה גבר פטריאכרלי. קבוצות כאלה התאגדו לידי שבטים, שבטים לאגדי שבטים תחת הנהגה אחת ומכאן סלולה הדרך להקים ממלכות ואימפריות. לפעמים אמנם המלך המוזכר כך במקרא, שלט על ישוב כה קטן שמשרד הפנים הנוכחי של מדינת ישראל בקושי היה שם לב אליו. מה יודע משרד הפנים היום על השבטים האלה, שחיים בתוכנו כבדויים, ספק נוודים-רועים, ספק בני ישוב קבע מאורגן רק באופן חלקי.
וכך הגעתי לפרשת קורח, שהסבה למשה הרבה בושת פנים. "משה יפול על פניו" והוא מתנצל " כי לא מליבי" עשיתי זאת. הרי קורח ועדתו אומרים שהיות ואלוהים שוכן בתוכנו ומורה לנו את הדרך בנוכחותו יומם ולילה, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם יהוה".
זה המינוח הדתי ובמונחים סוציאולוגיים, הם דורשים לקיים את השוויון הקדום שבתוך שבטי הנוודים, בו כולם שווים מלבד הזקנים, שבתוקף גילם ונסיונם יכולים לנהיג,לשפט ולהיות בוררים בסכסוכים. הפסק מחייב לגבי בן השבט שהפר את הכללים של החיים המשותפים. ביכולתם לדעת איך לטפל ב"האחרים" שהם לא מבני השבט ולפעמים גם באים כאויבים גלויים. מאחרי פסקיהם לא עומד כוח אכיפה.
משה מורם מעם והוא מורם אפילו מזקני השבטים ומורם מאהרון, אחיו הבכור, שתפקידו להיות "ראשון בין שווים". ולכן הוא מיצג את כלל שבטי בני ישראל לפני משה.
הטענה של משה לגבי המבקשים שיווין במעמד "ובקשתם גם את הכהונה" איננה ענינית . זאת תשובה פוליטית שמחשיד את שוחרי השיוויון בשאיפה לרצות בעצמם להיות כוהנים. לא זאת ביקשו.
עכשיו באה בישבילי ההפתעה. משה מעמיד למבחן את המתימרים להיות חלק מעם קדוש. המבחן הראשון הוא מבחן פולחני. האם המתימרים יודעים את סוד "האש הנכונה" והקטורת הנכונה. אנשי קורח לא ידעו את הסוד הפולחני ואלוהים לא בחר מתוכם "והיה האיש אשר יבחר הוא הקדוש". קדוש לא נמצא בתוכם וכמו בפרשת "אש זרה", העונש הוא קטלני. בני קורח נידונים לכליה. משה דורש מכל אחד שלא היה שותף פעיל להם להתרחק מהם פן "יבולע להם" והאדמה פצתה את פיה ובלע את כל העבריינים, כל נשותיהם,ילדיהם ורכושם. באותו האופן משה דרש מאהרון ושני בניו הנותרים שלא להפגין סימני אבל על מות נדב ואביהוא.
ועוד הפתעה: הירידה שאולה מלווה באש אלוהית שאכלה את "מקריבי הקטורת". הרי הם רק קיימו את תנאיי משה.
נוסף על המעשה הזה משה חייב לבסס את העדפתו של שבט לוי והוא מורה על מבחן נוסף של הבאת המטות של כל השבטים אל המשכן. למחרת רק מטהו של אהרון, מטה שבט לוי "הציץ פרחים".
בפרק זה מפורטת תפיסה העולם התחתון של דור המדבר. העולם התחתון מלא אש. עולם תחתון זה משמש מקום ענישה. זה בניגוד לספר בראשית שבו העולם התחתון מלא מים ושורץ תנינים ורמשים אימתניים. (בראשית פרק א). אלוהים יצר את הרקיע על מנת "להבדיל בין מים ומים. התהום הוא מים וגם העולם העליון מים, עד שהאל קיבץ את היבשות לכלל גוש אחד מורכב מים עליונים. המושג "שאול" מופיע כבר בראשית, יעקב מכונן שאחיו שחל יוסף יורידו אותו שאולה. גם בשירת משה מופיע המושג "שאול".
בלי ספק התפיסה שהעולם מוקף מים מכל הצדדים וגם מתחת היא תפיסה קדומה יותר. עולם תחתון שיכול לפצות את פיו והוא מלא עש הוא עולם וולקני. תיאור הר סיני "בו ראו את הקולות" הוא הר וולקני, גם הסנה הבוער הוא דימוי וולקני. וכך ניתן לחשוב מה היה מקומו של הר סיני הראשוני.
הדימוי של עולם תחתון מלא אש שבו ניצלים נפשות המתים החוטאים עד אחרית הימים הוא הרחבה של המושג הראשוני "פצתה האדמה את פיה" ודמויות עדת קורח נבלעים לתוך הלוע הרותח. הכניסיה נוצרית אימצה לה את הדמוי הזה כמרכיב מרכזי בתודעת הדת העממית. וכאשר חוטאים הועלו אל הגרדום ונשרפו חיים, עשו זאת כומרי הכנסיה כחיקוי קרוב הר הגעש שבולע לתוכו חוטאים. אדם שנידון לשריפה היה יכול להביע חרטה ואז היו חונקים אותו לפני השריפה.
כנראה שפרשת קורח מבוססת על מסורת עתיקה מאד. הרי מופיע בה המונח "אלוהי הרוחות של כל בשר" . זו תפיסה קדמונית שיש לה שורשים בפרשת הבריאה. שם נאמר בפירוש שלכל יצור חיי יש נפש, כולל התנינים של העולם התחתון.
'פה שהמקרא משקף יותר מגירסה אחת של קוסמולוגיה ובנין העולם. יפה גם שיש יותר מתפיסה אחת של "רוח" ו"נפש" . עבור אבותינו אלו היו מושגים נפרדים.
יעקב לוי
תל-אביב 20.5.2011
