למה מקרא?
אני שייך לדור שבמקום לצאת ללימודים הלך לעבוד. לכן רק כאשר התקרבתי לשנות התשעים שלי התחלתי "לעשות חושבים" והחלטתי להקדיש את שארית שנותי ללימוד יהדות. התברר לי מהר שכל הלימודים שמוצאם בידיעת התלמוד ויתר תחומי ההלכה סגורים לפני. הבנתי שללא קבלת מרותם של קודמי בבעיסוק זה אני חייב גם לקבל את דעתם, או לפחות לשקול אותה.
כך הגעתי למקרא. ספר פתוח, שמיליוני בני אדם נזקקים לו כמדריך בסיסי בחייהם הרוחניים ולפעמים גם הממשיים.
זה טקסט פתוח. אין פרשנות מולכת. אפשר להתעלם מפרשנות דתית, גם אם זה לא נראה לאדם שאמונתו נובעת בסופו של דבר מתורת משה. התברר לי גם מהר מאד שיש פרשנויות דתית רבות, שחלקם נובעות מקריאת טקסטים מתורגמים. אבל לרוע המזל לא ניתן לצקת את העברית המקראית לשפות אחרות מבלי לפגום במובן העברי המקורי של המשפטים. אפילו התרגומים לשפה האנגלית, שיש להם סטטוס קנוני משל עצמם, שונים בינם ובין עצמם. ובכל זאת המקרא הוא מאבני היסוד של תרבויות רבות. תרגום התנ"ך לשפה לאומית כלשהו שימש לא פעם בעבר כבסיס עליו נבנתה השפה הכתובה של אותה תרבות.
וכך התחלתי לקרא את תנ"ך. הלוך וחזור לפעמים עשרות פעמים אותם הפרקים. כל קריאה נוספת מגלה עוד פרטים חדשים, רובדים שהתעלמתי מהם קודם, פרטים חדשים שמאירים באור חדש פרקים שכבר "סגרתי" אותם. אני משתמש בכמה ספרי תנ"ך על מנת לנסות לבדוק כל אחד לפי בפרהמטר אחר. אי אפשר לכתב על ענין מסויים ביושר אם לא מתחשבים בכל הכתוב. הכפיליות ולפעמים הסתירות הן מרובות, אבל יש מאחוריהן משמעות.
את התנ"ך ריכזו/כתבו אנשים רבים ולא בעת ועונה אחת. המקרא הוא דוקמנט ליברלי להפליא, המשמר את מסורות עם ישראל הרבות שנוצרו עוד טרם השליטה באות כתובה היתה נחלת רבים. אין שום הסבר איך עם נודד במרחבי המזרח התיכון שימר מסורות, פיתח תרבות חומרית ואינטלקטואלית בתנאי מחסור של ארץ מדברית או שחונה למחצה. אין אוצרות טבע. גם אם היו כאלה בארצות מואב ומדין הם היו דלים. ואין לנו היום שום מושג על התשתית החומרית שבעזרתו קרה לנו הנס הזה. אפילו כבר בימי המדבר הופרדו הלויים והכוהנים מיתר חלקי העם. אלה קיימו אותם בתשלומי במעשר ובתרומות. יצירות רוחניות לא נכתבות בשולי יום עמל מפרן.
המקרא נכתב ע"י בני אדם בתקופה שרק מועטים ידעו קרא וכתב. וקרוב לודאי שהמקרא קשור במהפכה הגדולה של המצאת הכתיב האלפא-ביתי. הרי איננו מכריזים שהכתובים נמסרו לנו ישר מפי מלאך שמימי כטענת שכנינו. רק חלק זעיר מהמורשת המוסרית של העברים הקודמים נמסר להם מפי הגבורה. אבל מה שנמסר להם הוא התשתית לכל היתר, שאותה קבוצה של בני אדם הניחו לנו בכתב.
למרות כל האמור לעיל אינני עוסק בתורת ישראל אלא בתולדות ישראל. אינני טוען אפילו שכך היה, כפי שאני כותב. אני טוען בפשטות שאבותינו, חז"ל וקודמיהם כך ראו את הדברים. כך הם מספרים לנו על עברנו הרחוק. ללא הסבר או מחקר, הם השאירו את הטקסטים שנראו להם, או לחלקמהם, כולל פרטים שנכנה אותם פגניים, מינהגים קדומים מהתקופה של חשיבה אנימיסטית וטוטמיסטית. איסורים ומצוות של האדם הפרה-היסטורי. ואם להאמין להם הרי אדם זה היה מצוייד בכלי חשיבה ובכישורים אינטלקטואליים בדיוק כמונו. השקפות החיים שלנו הן בסופו של דבר הצטברות של שכבה על שכבה. כל דור מוסיף את שלו והדור הבא מסנן את הידע והשיטות ומשאיר מה שנראה לו.
כך אני כותב על הדמות המרכזית במשא שלי: משה. תיאור המקרא על יחסיו המסובכים עם שבטי העברים היה לשם דבר. "עם קשה עורף". כך הוא כינה את אבותינו והוא נאבק בהם בהצלחה חלקית בלבד. מאות שנים עוד קובלים הנביאים שעם ישראל סוטה מתורת משה. גם כאשר משה הוביל את בני ישראל לכנען הוא נאבק בהם בכל הטכסיסים הפוליטיים והכוחניים שאנחנו משתמשים בהם היום בעולמנו המדיני.
הארכיאולוגים המודרניים לא רואים במקרא מקור משקף מציאות. אבל הטקסט המקראי הוא בעל יחודיות מוזרה. כל התפאורה הגיאוגרפית של המקרא נאמנה למציאות. שמות של מקומות משתבשים, אבל מעין או מקום בולט לא זזים. ואפשר לפתוח מפה ולראות אם המרחקים מתאימים לסיפור. מאות שמות מקום הן נכונות גם היום. רצף האירועים ההיסטוריים משקף מציאות. הסיפורים הם קונסיסנטיים ואמינים בגלל ההגיון הפנימי של כל סיפור. אז גם הסיפור הפרה היסטורי מוכרח להיות אמין, בגבול הפעולה האנושית. לכל איש , לכל פלג בעם ולכל דור יש העדפות. הדור הבא יכול לתקו את הדור הקודם ולא להיפך. כך אנחנו נוהגים גם בהיסטוריה המודרנית.
במקצת אני רואה היום איך מסופרים האירועים הדרמטיים שהובילו ליסוד מדינת ישראל. אבל הייתי שם ויש לי מושג מה, מה נכון ומה לא. ונסיון חיים זה אני מכיל גם על תיאור האירועים התנ"כיים.
דרך אגב אני גם מצייר מאז יציאתי לגימלאות. כך הפעילות הויזואלית משלימה את הפעילות הטקסטואלית שלי.
אפשר לראות קצת מן התוצרת שלי באתר האינטרנט שלי:
http://www.art-levi.com
יעקב לוי
16.5.2011
אני שייך לדור שבמקום לצאת ללימודים הלך לעבוד. לכן רק כאשר התקרבתי לשנות התשעים שלי התחלתי "לעשות חושבים" והחלטתי להקדיש את שארית שנותי ללימוד יהדות. התברר לי מהר שכל הלימודים שמוצאם בידיעת התלמוד ויתר תחומי ההלכה סגורים לפני. הבנתי שללא קבלת מרותם של קודמי בבעיסוק זה אני חייב גם לקבל את דעתם, או לפחות לשקול אותה.
כך הגעתי למקרא. ספר פתוח, שמיליוני בני אדם נזקקים לו כמדריך בסיסי בחייהם הרוחניים ולפעמים גם הממשיים.
זה טקסט פתוח. אין פרשנות מולכת. אפשר להתעלם מפרשנות דתית, גם אם זה לא נראה לאדם שאמונתו נובעת בסופו של דבר מתורת משה. התברר לי גם מהר מאד שיש פרשנויות דתית רבות, שחלקם נובעות מקריאת טקסטים מתורגמים. אבל לרוע המזל לא ניתן לצקת את העברית המקראית לשפות אחרות מבלי לפגום במובן העברי המקורי של המשפטים. אפילו התרגומים לשפה האנגלית, שיש להם סטטוס קנוני משל עצמם, שונים בינם ובין עצמם. ובכל זאת המקרא הוא מאבני היסוד של תרבויות רבות. תרגום התנ"ך לשפה לאומית כלשהו שימש לא פעם בעבר כבסיס עליו נבנתה השפה הכתובה של אותה תרבות.
וכך התחלתי לקרא את תנ"ך. הלוך וחזור לפעמים עשרות פעמים אותם הפרקים. כל קריאה נוספת מגלה עוד פרטים חדשים, רובדים שהתעלמתי מהם קודם, פרטים חדשים שמאירים באור חדש פרקים שכבר "סגרתי" אותם. אני משתמש בכמה ספרי תנ"ך על מנת לנסות לבדוק כל אחד לפי בפרהמטר אחר. אי אפשר לכתב על ענין מסויים ביושר אם לא מתחשבים בכל הכתוב. הכפיליות ולפעמים הסתירות הן מרובות, אבל יש מאחוריהן משמעות.
את התנ"ך ריכזו/כתבו אנשים רבים ולא בעת ועונה אחת. המקרא הוא דוקמנט ליברלי להפליא, המשמר את מסורות עם ישראל הרבות שנוצרו עוד טרם השליטה באות כתובה היתה נחלת רבים. אין שום הסבר איך עם נודד במרחבי המזרח התיכון שימר מסורות, פיתח תרבות חומרית ואינטלקטואלית בתנאי מחסור של ארץ מדברית או שחונה למחצה. אין אוצרות טבע. גם אם היו כאלה בארצות מואב ומדין הם היו דלים. ואין לנו היום שום מושג על התשתית החומרית שבעזרתו קרה לנו הנס הזה. אפילו כבר בימי המדבר הופרדו הלויים והכוהנים מיתר חלקי העם. אלה קיימו אותם בתשלומי במעשר ובתרומות. יצירות רוחניות לא נכתבות בשולי יום עמל מפרן.
המקרא נכתב ע"י בני אדם בתקופה שרק מועטים ידעו קרא וכתב. וקרוב לודאי שהמקרא קשור במהפכה הגדולה של המצאת הכתיב האלפא-ביתי. הרי איננו מכריזים שהכתובים נמסרו לנו ישר מפי מלאך שמימי כטענת שכנינו. רק חלק זעיר מהמורשת המוסרית של העברים הקודמים נמסר להם מפי הגבורה. אבל מה שנמסר להם הוא התשתית לכל היתר, שאותה קבוצה של בני אדם הניחו לנו בכתב.
למרות כל האמור לעיל אינני עוסק בתורת ישראל אלא בתולדות ישראל. אינני טוען אפילו שכך היה, כפי שאני כותב. אני טוען בפשטות שאבותינו, חז"ל וקודמיהם כך ראו את הדברים. כך הם מספרים לנו על עברנו הרחוק. ללא הסבר או מחקר, הם השאירו את הטקסטים שנראו להם, או לחלקמהם, כולל פרטים שנכנה אותם פגניים, מינהגים קדומים מהתקופה של חשיבה אנימיסטית וטוטמיסטית. איסורים ומצוות של האדם הפרה-היסטורי. ואם להאמין להם הרי אדם זה היה מצוייד בכלי חשיבה ובכישורים אינטלקטואליים בדיוק כמונו. השקפות החיים שלנו הן בסופו של דבר הצטברות של שכבה על שכבה. כל דור מוסיף את שלו והדור הבא מסנן את הידע והשיטות ומשאיר מה שנראה לו.
כך אני כותב על הדמות המרכזית במשא שלי: משה. תיאור המקרא על יחסיו המסובכים עם שבטי העברים היה לשם דבר. "עם קשה עורף". כך הוא כינה את אבותינו והוא נאבק בהם בהצלחה חלקית בלבד. מאות שנים עוד קובלים הנביאים שעם ישראל סוטה מתורת משה. גם כאשר משה הוביל את בני ישראל לכנען הוא נאבק בהם בכל הטכסיסים הפוליטיים והכוחניים שאנחנו משתמשים בהם היום בעולמנו המדיני.
הארכיאולוגים המודרניים לא רואים במקרא מקור משקף מציאות. אבל הטקסט המקראי הוא בעל יחודיות מוזרה. כל התפאורה הגיאוגרפית של המקרא נאמנה למציאות. שמות של מקומות משתבשים, אבל מעין או מקום בולט לא זזים. ואפשר לפתוח מפה ולראות אם המרחקים מתאימים לסיפור. מאות שמות מקום הן נכונות גם היום. רצף האירועים ההיסטוריים משקף מציאות. הסיפורים הם קונסיסנטיים ואמינים בגלל ההגיון הפנימי של כל סיפור. אז גם הסיפור הפרה היסטורי מוכרח להיות אמין, בגבול הפעולה האנושית. לכל איש , לכל פלג בעם ולכל דור יש העדפות. הדור הבא יכול לתקו את הדור הקודם ולא להיפך. כך אנחנו נוהגים גם בהיסטוריה המודרנית.
במקצת אני רואה היום איך מסופרים האירועים הדרמטיים שהובילו ליסוד מדינת ישראל. אבל הייתי שם ויש לי מושג מה, מה נכון ומה לא. ונסיון חיים זה אני מכיל גם על תיאור האירועים התנ"כיים.
דרך אגב אני גם מצייר מאז יציאתי לגימלאות. כך הפעילות הויזואלית משלימה את הפעילות הטקסטואלית שלי.
אפשר לראות קצת מן התוצרת שלי באתר האינטרנט שלי:
http://www.art-levi.com
יעקב לוי
16.5.2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה