משה רבנו והמדיינים



בעקבות הריגת הנוגש המצרי משה עוזב את מצרים למדין ובזה מגיעה לסיומה התבגרותו של משה, שהייתה כולה בחצר פרעה. שם משה מקבל על עצמו שליחות אלוהית לשחרר את בני עמו משעבוד מצרים. הוא עדיין לא בשל לכך ושנות חניכותו במדין נמשכת 40 שנה. אלה הן השנים המכריעות ביצירת התשתית הרעיונית שלו. שם משה ברא דת חדשה ועם חדש. שם יצר ועיצב מושגים חדשים בבתחום החשיבה הדתית והמוסרית שהפכו למושגי יסוד של כל העולם המערבי ומוסלמי שנשמרים עד היום הזה.

משה מגיע למדין בגפו, כפליט. הוא בא לבד אבל לא כאיש פשוט. אחרי המסע במדבר בקשתו הראשונה היא לשתות מים ומשה מוצא באר. והוא יושב עליו:
"... וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר" (שמות ב טו)
רש"י מפרש את המעשה : "וישב על הבאר. לשון ישיבה. למד מיעקב, שנזדווג לו זיווגו על הבאר".
ומיד בפסוק הבא נאמר:
" ולכהן מדין שבע בנות ותבואנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהם" (שמות ב טז)
        הכוהן המדיני הוא רעואל. יכול להיות שרעואל הוא יתרו, יכול להיות שלפנינו 2 דמויות נפרדות. כאשר נודע לאביהן שאיש נשוא פנים הציל את אותן מידי רועים עויינים שניסו להרחיקן מן הרהטים, הוא נוזף בהן שלא הביאוהו אליו. הוא מיצר שהוא לא אכל לחם עם משה.
"ויואל משה לשבת את האיש קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב כ)
     פסוק זה מעיד שמשה היה איש מכובד וידוע לרעואל.רש"י מעיר אולי בצדק שרעואל היה
"הרב שבהם. ופרש לו מעבודה זרה ונידוהו מאצלם."
רש"י גם רואה באקט של אכילת לחם אקט טקסי, אולי הכרזה על אירוסין בין משה ואחת מבנותיו של רעואל.
"ויואל משה לשבת את האיש ויתן את ציפורה בתו למשה" (שמות ב כא)
     רעואל הוא שם עברי שפירושו המילולי הוא רועה בחסות האל, ואולי מכאן משיג רש"י שרעואל היה "הרב שבהם" כלומר הנישא בין ראשי שבטי מדין. רעואל הוא גם יתרו כוהן מדין. כמו רבים וטובים יתרו נושא מספר שמות, שתמיד מעידים על אישיות רבת-פנים. השמות הן חובב, רגואל ושועב, השם של המוסלמים והדרוזים לנביאם יתרו. ואם המוסלמים רואים ביתרו-שועב נביא, הרי גם זה מעיד על כך שיתרו היה אדם חשוב ומחוקק בעולם העתיק. הוא גם היה שליט בעל נסיון ומגיע יותר מאוחר לקדש ברנע ומיעץ למשה איך לארגן סדרי שלטון ומשפט בעם החדש. (שמות יח ב- יט)
      רש"י לא אומר עם מי "ישב" משה. עם אחת מבנות רעואל? עם אחת השפחות שלהן? רעואל "אכל לחם" עם משה. שתי האימרות מעידות על כך שלמשה היו סימני היכר שהבדילו אותו מסתם נווד במדבר. ואם רועאל חדל מלעבוד לאלילים זרים הרי יש לנו רמז שהרעינות הדתיים שהחלו לנשוף במצרים וארצות הסובבות אותה קדמו אולי לרעיונות של הפרעו "הכופר" אחנתון ומלכתו נפריטיטי .
      סופרי התנ"ך עוד ידעו שבתוך מדיין היתה פלוגתא דתית. רעואל או יתרו עמדו בארש פלג שנטה לדת החדשה. פילוג זה מביא לתוצאותת קטלניות בקרב שניהלו משה ובני ישראל נגד מדיין. לעתים קרובות חילוקי דעות בעניני אמונה היו לאורך כל ההיסטוריה האנושית מקור למלחמות עקובות מדם.  כנראה כך היה עם אותו חלק של מדין שהיה מסוכסך עם רעואל/יתרו. אחרת אין הסבר להוראות הקטלניות שמשה הוציא אחר הנצחון על המדיינים.
"וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת-טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת-כָּל-מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ. וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ. וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה .(במדבר לא ז-יא)
    גם אחרי הניצחון משה ואליעזר הכוהן לא היו מרוצים והם מאשימים את מפקדי השדה באי-מילוי הוראות מפורשות לא להשאיר זכר חיי ממדין המבוסת.
    " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה: הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר-מַעַל בַּיהוָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת יְהוָה. וְעַתָּה, הִרְגוּ כָל-זָכָר בַּטָּף; וְכָל-אִשָּׁה, יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר--הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר--הַחֲיוּ, לָכֶם. (במדבר לא טו-יח)
המפקד בקרב הזה היה פנחס בן אליעזר, שלא אחד הצטיין באכזריות קיצונית.
אחד המלכים המובסים בקרב זה היה חור. לא מן הנמנע שזה אותו חור שהיה מאנשי אהרון הכוהן ותמך יחד עם אהרון בידי משה המתעייפות בקרב נגד עמלק אחרי יציאת מצרים.
וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב. (במדבר לא ח)
  לבני ישראל חשבון ארוך עם המדינים גדעון היה צריך להלחם בהם ולהרחיקם מכנען (שופטים ו-ח). המדיינים אמנם ישבו מזרחית לים סוף, אבל שיירותיהם הגיעו עד סוריה. הם מכונים "עינים במדבר" (במדבר י לא) , כי שמשו כמורה דרך לבני ישראל. הם היו גם סוחרים טובים, הם גם התישבו לאורך דרכי השיירות ושלטו בהן.
המדיינים היו גם קשורים לממלכת כוש שהתקיימה במצרים העילית בזמן הממלכה התיכונה. ויכול להיות שה"אישה הכושית" של משה היתה מדיינית ממוצא כושי.

יעקב לוי
תל-אביב 2011ינואר