היריה בלב!
ספרו של מייקל גילמור "יריה בלב" (הוצ. מעריב 95 ) הוא ספר מיוחד. הוא מספר את תולדות משפחתו ובמיוחד של אחיו הרוצח , שנידון למוות בשנות השבעים של המאה הקודמת ביוטה שבארצות הברית. אחיו ביקש בשנות השבעבים להיות מוצא להורג ע"י כיתת יורים והפך לסנסציה ציבורית בגלל זה. הסופר נורמן מיילר כתב על המקרה ספר ידוע בשם "שירת התליין".
הספר של האח הצעיר מייקל על גארי ומשפחתם מתאר את שלושת היסודות בחייו של גארי גילמור הרוצח, שהגדיר את עצמו גם כ-פושע מקצועי:
בסיס האמונה של המורמונים, שאימו באה מקרבתם. חינוך נוקשה של אב אכזרי ורמאי מקצועי שהורס את האנושיות של הבן ואיך המשפחה מתמודדת עם מצב כזה.
המורמונים מבססים את אמונתם על התגלות שהיתה ל"נביאם" שלמד מפי מלאך שחלק מהכוהנים שעזבו את הארץ במאה השישית לפני הספירה הגיע לאמריקה ושם הפיצו את אמונתם בין האינדיאנים. אמונתם היסודת היא שהאדם הוא חוטא מיסודו ועליו לכפר ללא הירף על חטאיו. החטאים העיקריים הם כמובן לקיחת חייו של אדם אחר ועבירות מין. עדיף לשפוך את דם העבריין לאדמה מאשר להיות נידון לסבל אין-סופי בעולם האחר. לכן הם הקימו בתי דין סודיים לפיקוח על חברי הכת שלהם. היתה להם סמכות לקחת את ה"עברין" למקום מרוחק ולהוציא אותו להורג בירייה. בהזדהות עם אמונות אלה גארי גילמור דרש להוציאו להורג בירייה, ורצונו קויים ע"י בית המשפט של מדינת יוטה.
ברור לי שהמורמונים אימצו לעצמם השקפת עולם כאילו תנ"כית, אבל למעשה הם ינקו את השקפותיהם מתקופה טרום ישראלית. לפני שתורת משה הנהיגה את עשרת הדברות כבסיס לתחיקה מקיפה גם בעניני נטילת חיים ועבירות מין, ולצד דינים רבים אחרים בכל תחום של החיים הממשיים. גם אם היום רבים מן הדינים נראים לנו ארכאיים, הם הם נקודת המוצא של התרבות המערבית והבסיס החוקים שלו לצד החוק הרומי.
חברות בני אדם דנו תמיד עבריינים והמיתו אותם בדרכים שונות ומשונות. אופני ההוצאה להורג מעידים משהו על תפיסת החיים שלהן. המורמונים דרשו לשפך את הדם ולהחזירו לאדמה. היהודים סיקלו את עברייניהם הקשים מתוך רתיעה רבה, באופן שדמו של המת לא יחול על ראשו של מי מן משתתפים בהוצאה להורג. הנוצרים שרפו את העבריינים, בעיקר את המסרבים לקבל את עיקרי אמונתו של נביאם ישוע.
צמאון הדם של המורמונים מזכיר את כללי נקמת הדם השבטיים בתקופה שלפני משה רבנו. הדם צריך לזרום מטה אל האדמה ולהשביע את ישויות השאול, שלא יקומו חס וחלילה וינקמו את הדם הנרצח. האם פרשת "העגלה הערופה" שייכת לתקופה הזו? (דברים כא )
הנוצרים נהגו לשרף את קרבנותיהם במפגני ראווה להאדרת האל שלהם. האם הם רצו לפייס את זעמו ע" הפקת ריח הניחוח שהוא לפי התנ"ך מזון האל? (במדבר טז ג)
דרך אגב המילה שואה מתורגמת כידועה לאנגלית ל HOLOCAUST . הולוקאוסט מורכב משני
שורשים יוונים – HOLO –שלם וCAUST שורף. זהו מונח שנטבע במאה השלוש עשרה באנגליה כאשר היסטוריונים נוצרים השוו את מעשי מלכם אדוארד III נגד היהודים במעשה הקרבן העולה בבתי המקדש של ירושלים וערים אחרות במזרח השמי. התליה של נידון נוטלת את חייו מבלי לזהם את האדמה והאוויר.
כמובן יש אופנים רבות להוציא אדם להורג, בעריפת ראש, בעינויים קשים וכה. ותמיד המחזות האלה היו מחזות ציבוריים, כלומר חלק מהמטען התרבותי של חברה מסויימת וגם מאפיינת את יחסה הבסיסי הלא-מודע לרוב להשקפות הרווחות בשחר ההיסטוריה.
אנחנו עדים לכך שכל חברה תרבותית יכולה לסגת אל היסודות הקמאיים שלה ולההפך לרצחנית. הנאצים של גרמניה התרבותית חזרו במודע אל התרבות הטרום גרמנית , התרבות הטויטונית שהיתה ברברית להחריד וקידשה דם ואדמה לפני כל אל או כל צו הומני.
לכן צריך לקרא את ספרו של גילמור בהקפדה, כי הספר האוטוביאוגרפי הזה חושף את היסודות הקמאיים באמונת בני המשפחה שלו, שרצו להצמד לדברי האל ועסקו לא מעט בפילוסופיה דתית גם בסביבה של אגואיזם קיצוני וסכסוכים עקובים מסבל ודם במשפחתם הם.
גם משפחת גילמור שייכת למשפחת האדם.
יעקב לוי 2.9.2010
ספרו של מייקל גילמור "יריה בלב" (הוצ. מעריב 95 ) הוא ספר מיוחד. הוא מספר את תולדות משפחתו ובמיוחד של אחיו הרוצח , שנידון למוות בשנות השבעים של המאה הקודמת ביוטה שבארצות הברית. אחיו ביקש בשנות השבעבים להיות מוצא להורג ע"י כיתת יורים והפך לסנסציה ציבורית בגלל זה. הסופר נורמן מיילר כתב על המקרה ספר ידוע בשם "שירת התליין".
הספר של האח הצעיר מייקל על גארי ומשפחתם מתאר את שלושת היסודות בחייו של גארי גילמור הרוצח, שהגדיר את עצמו גם כ-פושע מקצועי:
בסיס האמונה של המורמונים, שאימו באה מקרבתם. חינוך נוקשה של אב אכזרי ורמאי מקצועי שהורס את האנושיות של הבן ואיך המשפחה מתמודדת עם מצב כזה.
המורמונים מבססים את אמונתם על התגלות שהיתה ל"נביאם" שלמד מפי מלאך שחלק מהכוהנים שעזבו את הארץ במאה השישית לפני הספירה הגיע לאמריקה ושם הפיצו את אמונתם בין האינדיאנים. אמונתם היסודת היא שהאדם הוא חוטא מיסודו ועליו לכפר ללא הירף על חטאיו. החטאים העיקריים הם כמובן לקיחת חייו של אדם אחר ועבירות מין. עדיף לשפוך את דם העבריין לאדמה מאשר להיות נידון לסבל אין-סופי בעולם האחר. לכן הם הקימו בתי דין סודיים לפיקוח על חברי הכת שלהם. היתה להם סמכות לקחת את ה"עברין" למקום מרוחק ולהוציא אותו להורג בירייה. בהזדהות עם אמונות אלה גארי גילמור דרש להוציאו להורג בירייה, ורצונו קויים ע"י בית המשפט של מדינת יוטה.
ברור לי שהמורמונים אימצו לעצמם השקפת עולם כאילו תנ"כית, אבל למעשה הם ינקו את השקפותיהם מתקופה טרום ישראלית. לפני שתורת משה הנהיגה את עשרת הדברות כבסיס לתחיקה מקיפה גם בעניני נטילת חיים ועבירות מין, ולצד דינים רבים אחרים בכל תחום של החיים הממשיים. גם אם היום רבים מן הדינים נראים לנו ארכאיים, הם הם נקודת המוצא של התרבות המערבית והבסיס החוקים שלו לצד החוק הרומי.
חברות בני אדם דנו תמיד עבריינים והמיתו אותם בדרכים שונות ומשונות. אופני ההוצאה להורג מעידים משהו על תפיסת החיים שלהן. המורמונים דרשו לשפך את הדם ולהחזירו לאדמה. היהודים סיקלו את עברייניהם הקשים מתוך רתיעה רבה, באופן שדמו של המת לא יחול על ראשו של מי מן משתתפים בהוצאה להורג. הנוצרים שרפו את העבריינים, בעיקר את המסרבים לקבל את עיקרי אמונתו של נביאם ישוע.
צמאון הדם של המורמונים מזכיר את כללי נקמת הדם השבטיים בתקופה שלפני משה רבנו. הדם צריך לזרום מטה אל האדמה ולהשביע את ישויות השאול, שלא יקומו חס וחלילה וינקמו את הדם הנרצח. האם פרשת "העגלה הערופה" שייכת לתקופה הזו? (דברים כא )
הנוצרים נהגו לשרף את קרבנותיהם במפגני ראווה להאדרת האל שלהם. האם הם רצו לפייס את זעמו ע" הפקת ריח הניחוח שהוא לפי התנ"ך מזון האל? (במדבר טז ג)
דרך אגב המילה שואה מתורגמת כידועה לאנגלית ל HOLOCAUST . הולוקאוסט מורכב משני
שורשים יוונים – HOLO –שלם וCAUST שורף. זהו מונח שנטבע במאה השלוש עשרה באנגליה כאשר היסטוריונים נוצרים השוו את מעשי מלכם אדוארד III נגד היהודים במעשה הקרבן העולה בבתי המקדש של ירושלים וערים אחרות במזרח השמי. התליה של נידון נוטלת את חייו מבלי לזהם את האדמה והאוויר.
כמובן יש אופנים רבות להוציא אדם להורג, בעריפת ראש, בעינויים קשים וכה. ותמיד המחזות האלה היו מחזות ציבוריים, כלומר חלק מהמטען התרבותי של חברה מסויימת וגם מאפיינת את יחסה הבסיסי הלא-מודע לרוב להשקפות הרווחות בשחר ההיסטוריה.
אנחנו עדים לכך שכל חברה תרבותית יכולה לסגת אל היסודות הקמאיים שלה ולההפך לרצחנית. הנאצים של גרמניה התרבותית חזרו במודע אל התרבות הטרום גרמנית , התרבות הטויטונית שהיתה ברברית להחריד וקידשה דם ואדמה לפני כל אל או כל צו הומני.
לכן צריך לקרא את ספרו של גילמור בהקפדה, כי הספר האוטוביאוגרפי הזה חושף את היסודות הקמאיים באמונת בני המשפחה שלו, שרצו להצמד לדברי האל ועסקו לא מעט בפילוסופיה דתית גם בסביבה של אגואיזם קיצוני וסכסוכים עקובים מסבל ודם במשפחתם הם.
גם משפחת גילמור שייכת למשפחת האדם.
יעקב לוי 2.9.2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה