כאמור רכבת העמק היתה רק הסתעפות מקו הרכבת העיקר דמשק- רבת עמון –מכה. הסעיף נבנה ראשית כל מתוך רצון ללהבטיח אספקת פחם לרכבת כולה, וכך גם נבנו הסתעפויות לנמל טריפולי ונמל בירות. תפקיד המשנה של הרכבת היה לקדם פיתוח הכלכלה המקומית ליד מטרת המוצהרת להסיע עולי רגל מכל רחבי הלבנט למכה.
אחד ממרכזי התפעול הגדולים של הרכבת ההדג'זית יתה בדראעה בדרום סוריה. מרכז המרד הערבי היה בעצפ דמשק, ששם ישבה אז האליטה האינטלקטואלית של הערבים, ששאפו לקבל עצמאות פוליטית על כל סוריה רבתית, שכלל את כל פלסטין תחת השם דרום-סוריה. לורנס גייס תחילה את הערבים שישבו בערב של היום, מנהיגם היה השריף חוסיין שהיה ממונה על הערים הקדושות. לורנס עבד בעיקר עם פייסל, בנו של חוסיין והציק לטורקים לאורך הקטעים הדרומיים של הרכבת עד לעקבה. כאשר היו הצלחות מקומיות בהפרעת תנועת הרכבות ע"י מעשי חבלה לאורך הקו, פייסל החליט לתקוף את דראעה עצמה, פעולה שלורנס התנגד לה, מכיוון שהוא העריך שהבדוואים של פייסל לא יוכלו להחזיק בה. הטורקים תמיד התנקמו בצורה אכזרית באוכלוסיות המקומיות.
ההתקפה נכשלה בעיקר הודות למפקד הצבאי הגרמני של עפולה, אשר שלח תגבורות לדראעה באמצעות הרכבת.
בעפולה היו ממוקמת 3 טייסות גרמניות מחיל התעופה הבווארי. אלה הגנו על מרכז תקשורת גדול שהיה בעפולה. המרכז הזה ריכז את התקשורת הצבאית הגרמנית/טורקית בכל המרחב של המזרח התיכון.
בספרו הידוע "האסטרטיגיה של ההתקפה העקיפה" של גדול הפרשנים של מלחמת העולם השניה קולנל ליטל-הרט, מעריך לידל-הרט שהפצצה מולחת של חיל האויר המלכותי הבריטי על מרכז תקשורת זה היה הגורם המכריע במסע הכיבוש של אלנבי את ארץ ישראל, מכיוון שכל הארמיות הטורקיות במזרח התיכון נותקו זו מזו ולא יכלו לסייע בהגנה על ארץ ישראל.
מיותר להרחיב על הצלחת הגנרל אלנבי לכבוש את ארץ ישראל ואחרי כן גם את דמשק. בסופו של דבר מסרו הבריטים את סוריה לידי הצרפתים. פייסל, שהכתיר את עצמו מלך סוריה בדמשק גורש משם ע"י הצרפתים. המעשה הזה שיחרר את פייסל מהחוזה וייצמן-פייסל שנחתם בינואר 1919 בעקבה. החוזה הזה נחתם ביזמת הבריטים, ובו נאמר שיש לערבים ולציונים אינטרס משותף לפתח "מזרח תיכון חדש". ראו מה עלול היה לקרות עם חוזה זה היה מוצא אל הפועל. הציונות עלולה היתה להיות אחד האמצעים לעזור לתנועה הלאומית הערבית להשתחרר מדיכוי של שלטון אוטומני בן מאות בשנים.
חלוקת המזרח התיכון בחוזה סייז-פיקו בין צרפת ובריטניה גרמה לכך שעם בחירתו של אמין אל חוסייני למופתי הגדול ע"י האנגלים הפלסטינאיים חדלו להיות נספח לתנועה הלאומית הערבית, שמרכזה בדמשק. הערבים הפלסטינאיים ראו ביהודים אויב שמנשל אותם מנכסיהם. האיבה שהתפתחה מהצעדים הראשוניים האלה הלכה וגברה עד למצבינו מול הפלסטינאיים עד היום הזה.
על המסמך עצמו :
מתווה הנדסי/כלכלי לחישמול רשת הרכבות בסוריה , החל מטריפולי בצפון, עד קו ביירות- דמשק והחלק הצפוני של רכבת ההדג'זית שהוגש בסביבות 1880 ע"י מייזנר-פשה לקונסול הגרמני בחיפה.
אינני מהדס ולא בונה רכבות , אבל למדתי מתוך כתב היד שהיה כתוב על דפי מחברת בכתב גרמני עתיק, הרבה מאד על הרקע הכלכלי והיכולות ההנדסיות של הימים האלה.
עיקר מטרת התכנית שהוגשה היה להחליף את קטרי הפחם עם קטרים חשמליים. החשמל היה צריך להיווצר משפע מקורות המים בלבנון ואנטי לבנון. ההרים האלה יצרו גם הפרשי גובה, שניתנים לניצול אבל גם מגבירים את צריכת האנרגיה של הרכבות. מדובר על מהירויות צנועות כמו 15 ק"מ לשעה ועומסים של עד 100 טון.
ברור היה למתכנן שאם יבנו מפעלים הידרו-חשמליים בלבנון ובסוריה שהוא חייב לקחת בחשבון את צרכי האנרגיה של האוכלוסיה המקומית, והיה צריך לבנות מפעלים גדולים בהרבה מצרכי הרכבת עצמה.
המהנדס הראשי רצה להשתחרר מהצורך לייבא פחם ממרחקים, דרך הים התיכון שנשלט ע"י הצי הבריטי.
הרכבות של אז עדיין נוסעות. קיימת רשת רכבות סורית ברוחב פס הרגיל וקיימים סעיפי משנה ברוחב הפס של רכבת העמק. לכן הרכבת ההדג'זית עדיין פועלת וישנו קו דמשק – אל חמה. אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט. כנראה התחנה האחרונה של הרכבת שיוצאת מדמשק היא באיזור כפרים סוריים בעמק הירמוק. גם שם כמו באל חמה ישנם מעיינות מים חמים.
אחד ממרכזי התפעול הגדולים של הרכבת ההדג'זית יתה בדראעה בדרום סוריה. מרכז המרד הערבי היה בעצפ דמשק, ששם ישבה אז האליטה האינטלקטואלית של הערבים, ששאפו לקבל עצמאות פוליטית על כל סוריה רבתית, שכלל את כל פלסטין תחת השם דרום-סוריה. לורנס גייס תחילה את הערבים שישבו בערב של היום, מנהיגם היה השריף חוסיין שהיה ממונה על הערים הקדושות. לורנס עבד בעיקר עם פייסל, בנו של חוסיין והציק לטורקים לאורך הקטעים הדרומיים של הרכבת עד לעקבה. כאשר היו הצלחות מקומיות בהפרעת תנועת הרכבות ע"י מעשי חבלה לאורך הקו, פייסל החליט לתקוף את דראעה עצמה, פעולה שלורנס התנגד לה, מכיוון שהוא העריך שהבדוואים של פייסל לא יוכלו להחזיק בה. הטורקים תמיד התנקמו בצורה אכזרית באוכלוסיות המקומיות.
ההתקפה נכשלה בעיקר הודות למפקד הצבאי הגרמני של עפולה, אשר שלח תגבורות לדראעה באמצעות הרכבת.
בעפולה היו ממוקמת 3 טייסות גרמניות מחיל התעופה הבווארי. אלה הגנו על מרכז תקשורת גדול שהיה בעפולה. המרכז הזה ריכז את התקשורת הצבאית הגרמנית/טורקית בכל המרחב של המזרח התיכון.
בספרו הידוע "האסטרטיגיה של ההתקפה העקיפה" של גדול הפרשנים של מלחמת העולם השניה קולנל ליטל-הרט, מעריך לידל-הרט שהפצצה מולחת של חיל האויר המלכותי הבריטי על מרכז תקשורת זה היה הגורם המכריע במסע הכיבוש של אלנבי את ארץ ישראל, מכיוון שכל הארמיות הטורקיות במזרח התיכון נותקו זו מזו ולא יכלו לסייע בהגנה על ארץ ישראל.
מיותר להרחיב על הצלחת הגנרל אלנבי לכבוש את ארץ ישראל ואחרי כן גם את דמשק. בסופו של דבר מסרו הבריטים את סוריה לידי הצרפתים. פייסל, שהכתיר את עצמו מלך סוריה בדמשק גורש משם ע"י הצרפתים. המעשה הזה שיחרר את פייסל מהחוזה וייצמן-פייסל שנחתם בינואר 1919 בעקבה. החוזה הזה נחתם ביזמת הבריטים, ובו נאמר שיש לערבים ולציונים אינטרס משותף לפתח "מזרח תיכון חדש". ראו מה עלול היה לקרות עם חוזה זה היה מוצא אל הפועל. הציונות עלולה היתה להיות אחד האמצעים לעזור לתנועה הלאומית הערבית להשתחרר מדיכוי של שלטון אוטומני בן מאות בשנים.
חלוקת המזרח התיכון בחוזה סייז-פיקו בין צרפת ובריטניה גרמה לכך שעם בחירתו של אמין אל חוסייני למופתי הגדול ע"י האנגלים הפלסטינאיים חדלו להיות נספח לתנועה הלאומית הערבית, שמרכזה בדמשק. הערבים הפלסטינאיים ראו ביהודים אויב שמנשל אותם מנכסיהם. האיבה שהתפתחה מהצעדים הראשוניים האלה הלכה וגברה עד למצבינו מול הפלסטינאיים עד היום הזה.
על המסמך עצמו :
מתווה הנדסי/כלכלי לחישמול רשת הרכבות בסוריה , החל מטריפולי בצפון, עד קו ביירות- דמשק והחלק הצפוני של רכבת ההדג'זית שהוגש בסביבות 1880 ע"י מייזנר-פשה לקונסול הגרמני בחיפה.
אינני מהדס ולא בונה רכבות , אבל למדתי מתוך כתב היד שהיה כתוב על דפי מחברת בכתב גרמני עתיק, הרבה מאד על הרקע הכלכלי והיכולות ההנדסיות של הימים האלה.
עיקר מטרת התכנית שהוגשה היה להחליף את קטרי הפחם עם קטרים חשמליים. החשמל היה צריך להיווצר משפע מקורות המים בלבנון ואנטי לבנון. ההרים האלה יצרו גם הפרשי גובה, שניתנים לניצול אבל גם מגבירים את צריכת האנרגיה של הרכבות. מדובר על מהירויות צנועות כמו 15 ק"מ לשעה ועומסים של עד 100 טון.
ברור היה למתכנן שאם יבנו מפעלים הידרו-חשמליים בלבנון ובסוריה שהוא חייב לקחת בחשבון את צרכי האנרגיה של האוכלוסיה המקומית, והיה צריך לבנות מפעלים גדולים בהרבה מצרכי הרכבת עצמה.
המהנדס הראשי רצה להשתחרר מהצורך לייבא פחם ממרחקים, דרך הים התיכון שנשלט ע"י הצי הבריטי.
הרכבות של אז עדיין נוסעות. קיימת רשת רכבות סורית ברוחב פס הרגיל וקיימים סעיפי משנה ברוחב הפס של רכבת העמק. לכן הרכבת ההדג'זית עדיין פועלת וישנו קו דמשק – אל חמה. אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט. כנראה התחנה האחרונה של הרכבת שיוצאת מדמשק היא באיזור כפרים סוריים בעמק הירמוק. גם שם כמו באל חמה ישנם מעיינות מים חמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה