איך אני קורא את המקרא

איך אני קורא את המקרא:

מהן הקריטריונים לאמינות ביחס למסופר בתנ"ך ? לא עלי לענות עליה. קטנתי. אבל אנסה:

א.) עדות מן החוץ, ארכיאולוגית ו/או כתובה. לגבי התקופות, שהתנ"ך מטפל בהן, ככל שהן עתיקות יותר הן העדיות הן חלשות יותר ונתונות לפירושים משתנים, כולל בדיקות כמיות לתיארוך הזמן של המימצאים.

ב.) כרונולוגיה - הבסיס של הכרונולוגיה המצרית ו/או ארצות אחרות של המזרח התיכון אינו אמין. כל תחושת הזמן של סופרים עתיקים שונה משלנו, כמו כן התמצאות בשטח. וגם תיקונים ,כמו למשל של ווליקובסקי, מרבים בילבול והם חסרי אמינות עוד יותר.

ג.) עדויות כתובות של סופרים בימים עברו משקפות יותר את מושגי הכותבים מאשר את העובדות המתוארות. לדוגמה: האפוסים הקדומים לא יכולים לספר על מרכבות אם בתקופת ניסוחם בכתב הסופר עצמו לא הכיר עדיין מרכבה.

יונה הנביא לא היה להפליג מיפו לנינוה אם הסופר לא ידע על דרך ימית לשם.

ד.) נשאר רק הקוהרנטיות של הסיפור עצמו, המרכיבים, אופי הדמויות ביחס לתקופתם. גם אז צריכה להיות יכולת לאסף איזה שהן עדויות עקיפות ותומכות.

ה.) באופן פרדוקסלי, מקור חשוב של ידע בא מסתירות במקור, מסיפורים כפולים בנוסחים שונים. למשל אם לפי המקור משה היה בן שבט לוי גם מצד אביו וגם מצד אימו, אבל לפי ההלכה של משה החיתון של אדם עם דודתו דינו מוות. הרי כאן עולות שאלות של ספקות שמשליכות על כל יתר הסיפורים אודות משה.

אינני טוען שכך היה, אני כותב שכך מסופר. אני מלקט עדויות מן התנ"ך בלבד (כמעט)שנותנים פירוש שונה לאירועים ההיסטוריים ממה שמספר הממסד הדתי (גם הנוצרי) .יש בין סיפורי התנ"ך שאריות של ממשות, שאריות שמסופרות לפעמים לתומן.המסגרת הגיאוגרפית של סיפורי התנ"ך בארץ ישראל אמינה ברובה הגדול. והיא מקרינה אמינות גם על אלמנטים סוציאליים ואישיים. המסגרת הגיאוגרפית של התקופה הטרום-כנענית פחות אמינה וכך גם כל הקשור לכך.







אני מתרכז בדמות של משה. אינני יכול לדעת ,מי הוא היה ,האם דמותו היא תרכיז של כמה דמויות וכה. אבל אם קוראים את אותם החומרים עשרות פעמים מתגבשת תחושה שמשה בא ממקום אחר מאלה שהלכו אחריו אל המדבר. גם ללווים מאפיינים נפרדים ועבר ומעמד סוציאלי שונה מיתר השבטים. הוכחות מוצקות-אין.



אבל אינני יכול לכתוב זאת אלא כהשערה. גם על דמויות מוכרות לנו ממש נכתבות עשרות ביוגרפיות. כלן נכונות?



ב"הארץ" של השבוע מטפל הרב יעקב מאיר בפרשה של "האש הזרה". האם לרבנים מותר להעלות השערות חסרות שחר על טיב האירוע הזה רק בגלל שמחוייבותם לאמונתם הדתית ונאמנותם למפרשים שקדמו להם, היא מקובלת כבר 2500 שנים?ה



לב הענין הוא סיפור, שבזמן טכסי החנוכה של המקדש המדברי מצאו את מותם 2 בניו של אהרון. נקודה. המחלוקת היתה על מקור האש, אש התמיד, לא ענין של מה בכך עבור מייסדי דת. אם מישהו מצא את מותו שם, אני, כבן המאה הזאת מניח שבעל ענין גרם לכך. לכןלפנינו ענין של ריב על הסמכות הדתית שבו 2 מהמשתתפים שילמו בחייהם. הסיפור כך היה? איש לא יידע לעולם, אבל מי שמספר אותו חשב שכך היה וגם מפרש אותו במונחים של אדם שחיי אז. אני מעיז להגיד, שאם הסיפור היה, הוא לכן מעיד על קיומה של מחלוקת, מחלוקת שהיתה חשובה גם לאנשים שחיו 1000 שנה אחרי קרות ההאירוע. אני אישית סולד מן הפירושים הרבניים. אני סולד מתפיסת האל כמתערב ישירות במעשה אדם. אני גם סולד מהניסים וגם מהענישה שמיוחסים לאל. אבל תפיסות אלו היו חלק אינטגרלי של החשיבה בכל הדרגים. אז הנס היה מרכיב אמין באירוע היום לא. לכן אני מחפש הסבר אחר, גם אם לפירוש שלי אין אמינות.



אולי הייתי צריך להתחיל מבראשית וללמוד שפות עתיקות על מנת להבין ממש טקסט עתיק. על מנת להבין את מיבנה הפסיכה של בני אדם שכתבו בכתב חסר, כמעט כתב מקודד. לכמה אנשים הכתבים היו מיועדים? מי פירנס את כל האנשים שידעו אז לקרא ולכתב. מה היה עולם הרוחני שלהם? מה היו היכולות האינטלקטואליות שלהם. כל זה לא לומדים מכלי שני. וגם זה שייך לשאלת האמינות.



לא רק שהייתי צריך ללכת וללמוד שפות עתיקות, הייתי גם צריך לחקור לעומק אחד מהסוגיות הרבות שאני מטפל בהן בשיטחיות.



בעצם יצאתי לדרך בעקבות ספרה של :



Jane Harrison- Themis -A study of the Social Origins of Greek Religion



כלומר אני מחפש את שורשי היהודיים באירועים קדומים מאד. שורשים במובן המטריאליזם ההיסטורי של מרקס. אנשים שאמונותיהם נובעות מחוויתם החומרית, מתנאיי החיים הממשיים. אמונות אלו איפשרו להם אז לעשות לעצמם תמונת עולם תקפה. בגלל סיבות רבות, תנאי החיים משתנים ללא הירף ובאופן מוזר דוקא האלמנטים האי-רציונליים של אז, שבני אדם כבר לא יודעים היום את מקורם ,אלמנטים אלה שרירים וקיימים במלוא עוצמתם. הם קובעים את הפחדים והמאווים שלנו. לצערי האמינות של מינהגים אלה אינה חשובה כלל, לכן גם אין עירעור עליהם.







שלך י.ל