) הצעתו של יתרו לאירגון מחדש של מחנה ישראל
כינון אוהל המועד כרוך בעבודה רבה שנמשכה הרבה זמן, מלבד תקופת המילואים שבה נעשו ההכנות לתפעול המקדש המדברי. בתקופה זו התחלקו התפקידים השלטוניים והפולחניים מחדש. הצעתו של יתרו לשנות את המבנה האירגוני של בני ישראל ולתת לקצינים סמכויות רבות יותר, מעבר לסמכויות צבאיות וארעיות, כנראה נדחתה. השבט נשאר המסגרת האירגונית החברתית הבלעדית. ספר שמות ,פרק י"ח, מדווח שההצעה לאירגון חדש, שלא בנוי על האירגון השבטי הקיים, באה מצדו של יתרו.
יג "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ: כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו. יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ" "(שמות י"ח)
לעומת זאת ספר דברים מספר אחרת:
הפעם המיקום הוא קדש ברנע (דברים א ב) ולא לרגלי "הר אלוהים". אלוהים עצמו או משה בשמו אומר: "לא אוכל לבדי לשאת אתכם. יהוה אלוהיכם הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב." ועוד: אקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרת ושוטרים לשבטיכם."(דברים א יג, יד, טו) מנימת הדברים משתמע, שמשה עצמו לא יתרו, מציע רפורמה מינהלית ומשפטית והוא פונה אל בני ישראל "הם ואתם", כאילו שהוא עצמו לא חלק בהם.
בספר שמות ההצעה היא למנות שרים במקום הזקנים. בספר דברים מוצע למנות שרים מתוך זקני השבטים. הצעה מרוככת בהרבה, אבל בכל מקרה מעידים שני הציטוטים על משבר תחוקתי וצורך ברענון ההנהגה הותיקה.
ד.)שלטון באמצעות הזקנים או באמצעות שרים
מאז יציאת מצרים קיים מאבק שלטוני שמתנהל ברמות שונות שעיקרו שלטון שמבוסס על המסגרת השבטית ובראשם הזקנים ומצד שני צרכים מלחמתיים שדרשו אירגון ההמונים לקרב באמצעות היררכיה צבאית. המאבק הזה מסתיים רק עם יסוד המלוכה. שאול ודויד שרים בעיקרון למרותו של הנביא, הוא אשר ממנה אותם, הוא שגם פוסל אותם. החל משלמה המלך הוא העליון, הוא ממנה את הכוהנים ואת האלופים. ואלופי צבא יכולים גם לא ישראליים, כדוגמת אוריה החיתי "עבד" דויד.
בתחילה מתבטא השלטון בעשית משפט. זו היתה הפריבילגיה מימי קדם של זקני השבט. ואלה לא ששו למסור את סמכויותיהם לאלופי הצבא השונים, גם אם נמסר להם ההובלת העם למלחמה והפיקוד בקרב.
אבל מהר מאד מתחילים גם מאבקים גם בתוך השבט המוביל, שבט לוי על משפחותיהם העיקריים, העמרני, הקהתי והמררי. משה, למרות היותו בן לוי מוכרח לוותר לאחיו אהרון על השלטון הדתי והוא מושך את אהרון ובניו לכהונה, למורת רוחם של הלויים, שמסרבים לקבל את הבכורה של אהרון ובניו. גם בין ארבעת הבנים של אהרון יש מתחים ושניים מהם משלמים בחייהם בתוך המשכן.
כאשר אהרון הלך לעולמו ומשה חש את מותו הקרב צריך למנות יורש למשה. משה מסמיך את יהושע, אבל בחירתו היתה זקוקה להסכמתו של אלעזר הכוהן. (שמות כ"ז) פשרה תחוקתית, גמר תהליך ארוך שהצחיל עם ביקור יתרו.
יתרו ממליץ לפני משה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל ויראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרה. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול ויביאו אליך וכל דבר קטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך." (שמות י"ח כ"א-כ"ב')
בספר במדבר הסיפור מרוכך יותר. משה אומר לעם ישירות: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". (דברים א י"ג - י"ד')
כנראה הושגה פשרה בין אהרון, שמייצג את זקני השבט ובין משה שמעונין שבני ישראל ישמעו לו ישירות ושהוא יכול להאציל מסמכויותיו לשרי אלפים ומאות.
המסע והחניות במדבר מתנהלים תחת דגל השבטים והפיקוד הישיר הוא של ראשי השבטים, כמו שזה מופיע בפירוט רב בסדור מחנה ישראל . לגבי כל שבט מוזכר מי המוביל אותו ומי מפקד עליו. לא קציני האלפים אלא ראשי השבט, שלהם מתוספים עכשיו גל דגלים לכל שבט. (שמות א)
ה.) מחנה ישראל
כאשר נבנה אוהל המועד משה מסדיר עכשיו את סידרי החניה סביב אוהל המועד ושבטי ישראל מקיפים את האוהל , קבוצה של 3 שבטים חונה מכל צד אוהל המועד. (במדבר ב) אבל אוהל המועד עצמו הוא מגודר ובני לוי, הקרובים למשה שומרים עליו פן יכנס אליו מישהו בלתי מורשה.
"אך את שבט לוי לא תפקד ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל: ואתה הפקד את הלווים על המשכן ואת כל כליו והם ישרתו וסביב המשכן יחנו" (שם א נ- נ"ב) ועוד "בנסוע המשכן יורידו הלוים אותו והלוים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים והזר הקרב יומת" (שם נ"א)
אזהרה זו מופיעה בפרק הבא כמעט בנוסח זהה. לא מפורש כאן מי הוא זר, אבל לא מוטל בספק: כל מי שלא מורשה להתקרב אל המישכן צפוי להיות מומת. "כל הקרב הקרב אל המשכן יהוה ימות האם תמנו לגווע " ". (דברים י"ז כ"ח + מקום ריק שבטוח פעם היה כתוב משהו חמור).
המקרא מטפל בסוגיה זו בפירוט רב. הוא מאד מבליט את אחריותם של הלויים לשלומו של המשכן, לבד מתפקידם בהקמתו, פירוקו והובלתו וכמובן גם מילוי תפקידים תומכים בפולחן. עם הכניסה לכנען איבדו הלוויים את כל התפקידים האלה. המשכן הונח במקום קבוע, בשכם ואחר כך בשילה. רק עם הקמת בית המקדש הוחזרו ללויים תפקידים.
תחילה הוקם אוהל המועד לצד המחנה ולא בתוכו ומשה גר בקירבתו. שם הוא אירח את יתרו. בשלב שני משה גר בקצהו האחד של המחנה ואוהל העדות מעבר האחר של המחנה. משה היה צריך לעבור את מחנה המגורים של בני ישראל לכל אורכו ויושבי המחנה כיבדו אותו בלכתו. מחווה מיוחד למנהיגם. (שמות ל"ג ז-ח). רק אחרי שבצלאל ו אהליאב ביצעו את כל העבודות ההקמה בעזרת חומרים יקרים ועבודת עיצוב מרשימה נקבע הסידור החדש של חנית בני ישראל סביב המשכן. הלוויים בחגורה הפנימית ומחנה של אגד של 3 שבטים בכל אחד מצדדיו כהגנה חיצונית.
סידור זה שיקף שני צרכי בטחון מוחשיים.:
המשכן היה לא רק מתחם פולחני אלא גם מקום משכנו של האל שההתקרבות אליו היתה מסוכנת. היתה אזהרה חמורה לא להתקרב לאוהל המועד עצמו וללויים היתה סמכות להוציא את העברין להורג. "...והזר הקרב יומת" (במדבר א נא, וגם ג י)
אוהל המועד הכיל כמות גדולה של זהב ודבר ערך אחרים, שזקוקים לשמירה.בני ישראל והמשכן בתוכם לא היו בטריטוריה שלהם ולכן צפויים בכל רגע להתקפה משבאים עויינים.
לכן הסידור של המחנה המוצג להלן עונה יפה על הצורך להתגונן מאיומים הפנימיים וחיצוניים. כל הנתונים לתכנית זו נלקחו מספר במדבר פרקים א,ב,ג.
כינון אוהל המועד כרוך בעבודה רבה שנמשכה הרבה זמן, מלבד תקופת המילואים שבה נעשו ההכנות לתפעול המקדש המדברי. בתקופה זו התחלקו התפקידים השלטוניים והפולחניים מחדש. הצעתו של יתרו לשנות את המבנה האירגוני של בני ישראל ולתת לקצינים סמכויות רבות יותר, מעבר לסמכויות צבאיות וארעיות, כנראה נדחתה. השבט נשאר המסגרת האירגונית החברתית הבלעדית. ספר שמות ,פרק י"ח, מדווח שההצעה לאירגון חדש, שלא בנוי על האירגון השבטי הקיים, באה מצדו של יתרו.
יג "וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ: כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו. יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ" "(שמות י"ח)
לעומת זאת ספר דברים מספר אחרת:
הפעם המיקום הוא קדש ברנע (דברים א ב) ולא לרגלי "הר אלוהים". אלוהים עצמו או משה בשמו אומר: "לא אוכל לבדי לשאת אתכם. יהוה אלוהיכם הרבה אתכם והנכם ככוכבי השמים לרוב." ועוד: אקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרת ושוטרים לשבטיכם."(דברים א יג, יד, טו) מנימת הדברים משתמע, שמשה עצמו לא יתרו, מציע רפורמה מינהלית ומשפטית והוא פונה אל בני ישראל "הם ואתם", כאילו שהוא עצמו לא חלק בהם.
בספר שמות ההצעה היא למנות שרים במקום הזקנים. בספר דברים מוצע למנות שרים מתוך זקני השבטים. הצעה מרוככת בהרבה, אבל בכל מקרה מעידים שני הציטוטים על משבר תחוקתי וצורך ברענון ההנהגה הותיקה.
ד.)שלטון באמצעות הזקנים או באמצעות שרים
מאז יציאת מצרים קיים מאבק שלטוני שמתנהל ברמות שונות שעיקרו שלטון שמבוסס על המסגרת השבטית ובראשם הזקנים ומצד שני צרכים מלחמתיים שדרשו אירגון ההמונים לקרב באמצעות היררכיה צבאית. המאבק הזה מסתיים רק עם יסוד המלוכה. שאול ודויד שרים בעיקרון למרותו של הנביא, הוא אשר ממנה אותם, הוא שגם פוסל אותם. החל משלמה המלך הוא העליון, הוא ממנה את הכוהנים ואת האלופים. ואלופי צבא יכולים גם לא ישראליים, כדוגמת אוריה החיתי "עבד" דויד.
בתחילה מתבטא השלטון בעשית משפט. זו היתה הפריבילגיה מימי קדם של זקני השבט. ואלה לא ששו למסור את סמכויותיהם לאלופי הצבא השונים, גם אם נמסר להם ההובלת העם למלחמה והפיקוד בקרב.
אבל מהר מאד מתחילים גם מאבקים גם בתוך השבט המוביל, שבט לוי על משפחותיהם העיקריים, העמרני, הקהתי והמררי. משה, למרות היותו בן לוי מוכרח לוותר לאחיו אהרון על השלטון הדתי והוא מושך את אהרון ובניו לכהונה, למורת רוחם של הלויים, שמסרבים לקבל את הבכורה של אהרון ובניו. גם בין ארבעת הבנים של אהרון יש מתחים ושניים מהם משלמים בחייהם בתוך המשכן.
כאשר אהרון הלך לעולמו ומשה חש את מותו הקרב צריך למנות יורש למשה. משה מסמיך את יהושע, אבל בחירתו היתה זקוקה להסכמתו של אלעזר הכוהן. (שמות כ"ז) פשרה תחוקתית, גמר תהליך ארוך שהצחיל עם ביקור יתרו.
יתרו ממליץ לפני משה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל ויראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרה. ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול ויביאו אליך וכל דבר קטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך." (שמות י"ח כ"א-כ"ב')
בספר במדבר הסיפור מרוכך יותר. משה אומר לעם ישירות: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". (דברים א י"ג - י"ד')
כנראה הושגה פשרה בין אהרון, שמייצג את זקני השבט ובין משה שמעונין שבני ישראל ישמעו לו ישירות ושהוא יכול להאציל מסמכויותיו לשרי אלפים ומאות.
המסע והחניות במדבר מתנהלים תחת דגל השבטים והפיקוד הישיר הוא של ראשי השבטים, כמו שזה מופיע בפירוט רב בסדור מחנה ישראל . לגבי כל שבט מוזכר מי המוביל אותו ומי מפקד עליו. לא קציני האלפים אלא ראשי השבט, שלהם מתוספים עכשיו גל דגלים לכל שבט. (שמות א)
ה.) מחנה ישראל
כאשר נבנה אוהל המועד משה מסדיר עכשיו את סידרי החניה סביב אוהל המועד ושבטי ישראל מקיפים את האוהל , קבוצה של 3 שבטים חונה מכל צד אוהל המועד. (במדבר ב) אבל אוהל המועד עצמו הוא מגודר ובני לוי, הקרובים למשה שומרים עליו פן יכנס אליו מישהו בלתי מורשה.
"אך את שבט לוי לא תפקד ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל: ואתה הפקד את הלווים על המשכן ואת כל כליו והם ישרתו וסביב המשכן יחנו" (שם א נ- נ"ב) ועוד "בנסוע המשכן יורידו הלוים אותו והלוים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים והזר הקרב יומת" (שם נ"א)
אזהרה זו מופיעה בפרק הבא כמעט בנוסח זהה. לא מפורש כאן מי הוא זר, אבל לא מוטל בספק: כל מי שלא מורשה להתקרב אל המישכן צפוי להיות מומת. "כל הקרב הקרב אל המשכן יהוה ימות האם תמנו לגווע " ". (דברים י"ז כ"ח + מקום ריק שבטוח פעם היה כתוב משהו חמור).
המקרא מטפל בסוגיה זו בפירוט רב. הוא מאד מבליט את אחריותם של הלויים לשלומו של המשכן, לבד מתפקידם בהקמתו, פירוקו והובלתו וכמובן גם מילוי תפקידים תומכים בפולחן. עם הכניסה לכנען איבדו הלוויים את כל התפקידים האלה. המשכן הונח במקום קבוע, בשכם ואחר כך בשילה. רק עם הקמת בית המקדש הוחזרו ללויים תפקידים.
תחילה הוקם אוהל המועד לצד המחנה ולא בתוכו ומשה גר בקירבתו. שם הוא אירח את יתרו. בשלב שני משה גר בקצהו האחד של המחנה ואוהל העדות מעבר האחר של המחנה. משה היה צריך לעבור את מחנה המגורים של בני ישראל לכל אורכו ויושבי המחנה כיבדו אותו בלכתו. מחווה מיוחד למנהיגם. (שמות ל"ג ז-ח). רק אחרי שבצלאל ו אהליאב ביצעו את כל העבודות ההקמה בעזרת חומרים יקרים ועבודת עיצוב מרשימה נקבע הסידור החדש של חנית בני ישראל סביב המשכן. הלוויים בחגורה הפנימית ומחנה של אגד של 3 שבטים בכל אחד מצדדיו כהגנה חיצונית.
סידור זה שיקף שני צרכי בטחון מוחשיים.:
המשכן היה לא רק מתחם פולחני אלא גם מקום משכנו של האל שההתקרבות אליו היתה מסוכנת. היתה אזהרה חמורה לא להתקרב לאוהל המועד עצמו וללויים היתה סמכות להוציא את העברין להורג. "...והזר הקרב יומת" (במדבר א נא, וגם ג י)
אוהל המועד הכיל כמות גדולה של זהב ודבר ערך אחרים, שזקוקים לשמירה.בני ישראל והמשכן בתוכם לא היו בטריטוריה שלהם ולכן צפויים בכל רגע להתקפה משבאים עויינים.
לכן הסידור של המחנה המוצג להלן עונה יפה על הצורך להתגונן מאיומים הפנימיים וחיצוניים. כל הנתונים לתכנית זו נלקחו מספר במדבר פרקים א,ב,ג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה